תמ"ש 21170-07-12

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב המורכבות המשפטית הנובעת מהליך פונדקאות המתנהל בחו"ל. על בית המשפט מוטלת המשימה לקבוע את ההורות החוקית של ילד שנולד באמצעות פונדקאות. חוק הפונדקאות בישראל, המחייב צו הורות להורים המיועדים להפוך לאפוטרופוסים חוקיים, אינו חל במקרה זה בשל הפונדקאות המתבצעת מחוץ לישראל. היעדר חוק רלוונטי יוצר ואקום משפטי, המחייב את בית המשפט לבחון את הסוגיה בפרספקטיבה רחבה יותר. בית המשפט בוחן את המלצות הוועדה הציבורית להסדרת הפריון, המציעה להכיר בפונדקאות המתבצעת בחו"ל בתנאים מסוימים כדי לפקח על התהליך. עם זאת, המלצות אלה חסרות בסיס משפטי. בהסתמך על המשפט העברי, בית המשפט מוצא דעות שונות לגבי ייחוס הורות במקרים של פונדקאות. יש רבנים הטוענים כי ההורות נקבעת בעת ההתעברות, בעוד שאחרים סבורים כי היא נקבעת בלידה. למרות היעדר הסכמה הלכתית ברורה, בית המשפט נוטה לכיוון ההכרה בבעל החומר הגנטי כהורה החוקי. בית המשפט מדגיש את עקרון השוויון בין גברים לנשים, וקובע כי כל הבחנה בהכרה המשפטית בהורות על בסיס מגדרי היא מפלה ובלתי צודקת. מאחר שהנתבעת אינה מתנגדת למתן צו הצהרתי לאבהות על סמך בדיקה גנטית, בית המשפט קובע כי יש להחיל את אותה גישה גם על אימהות. כתוצאה מכך, ניתן פסק דין הצהרתי, המכיר בתובעת כאם הילד, ומנתק כל קשר משפטי בין הפונדקאית לקטין. פסק דין זה מהווה תקדים, המבהיר את מעמדם המשפטי של ההורים המיועדים בתיקי פונדקאות המתנהלים בחו"ל, עד לחקיקת החקיקה הרלוונטית. מורכבות המקרה מדגישה את הצורך בהסדרה מהירה של הליכי פונדקאות בחו"ל כדי להבטיח בהירות משפטית ולהגן על זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים, במיוחד האם הפונדקאית.