ת"א 6078-04-11

תקציר

יורשיו של בעל העדר הגישו תביעה כספית על סך 179,800 שקל לאחר שהשירותים הווטרינריים הרסו את העדר של הבעלים בשל זיהום ברוצלוזיס. הנתבעת, שהכחישה את תביעת הפיצויים של בעל העדר, טענה כי הבעלים ביצע מספר הפרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההחלטה לשלול פיצויים לא התקבלה על ידי הגורם המוסמך וכי הסיבות לדחייה אינן קשורות במידה מספקת לצורך להרדים את בעלי החיים. יתר על כן, הראיות הראו כי זכותו של בעל העדר לרכוש לא כובדה דיה. מאחר שבית המשפט לא יכול היה להחזיר את ההחלטה לרשות, הוא המשיך לבחון את התביעה. נקבע כי העדר אכן נדבק בברוצלוזיס וכי בעלי החיים הומתו בהתאם. בית המשפט קיבל את ראיות התובעים לגבי מספר הכבשים וערכיהן, שגם הן היו הראיות הזמינות היחידות. על פי ראיות אלה, החליט בית המשפט כי על התובעים לקבל פיצוי על בסיס מחצית משווי בעלי החיים הנגועים, כמפורט בסעיף 16(ב)(1) לפקודת מחלות בעלי חיים. הנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 78,475 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.1.2011 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פסק הדין אף העניק לצדדים זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.