ת"א 66612/92

תקציר

פסק הדין מתמקד בפרשנות היקף הכיסוי במסגרת פוליסת ביטוח. באופן ספציפי, האם סעיף הגבולות הטריטוריאליים של המדיניות מגביל את האזור הגיאוגרפי שבו נגרם נזק או את מיקומם של הליכים משפטיים. התובע, בעל מלון, תבע פיצויים מחברות הביטוח שלו (נתבעות 1 ו-2) ומהסוכנות הישראלית שלו (נתבעות 3 ו-4) לאחר שנגרמו לו הוצאות משפטיות בגין תביעה בארה"ב. התביעה נבעה מפציעה של אורח במלון. הנתבעים סירבו לייצג את התובע, מה שהוביל למחלוקת זו. בית משפט השלום פסק לטובת פרשנותו של התובע, שראה את הגבולות הטריטוריאליים כמתייחסים רק למקום התרחשות הנזק ולא למקום ההתדיינות. בית המשפט ביסס את פסיקתו על עקרונות פרשנות החוזים, בהדגישו כי יש לפרש סעיפי חוזה אחיד על פי משמעותם המקובלת. במקרה זה, המונח "גבולות טריטוריאליים" בחוזי ביטוח מובן כמתייחס למקום הנזק ולא לפורום. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי חזקה על הצדדים כי הם מכירים את החוק, המחייב הדגשת תנאים וסייגים מסוימים בפוליסות ביטוח או הצבתם בסמוך לנושא הרלוונטי. מאחר שתניית ההגבלה הטריטוריאלית נעדרה הדגשה, פירש אותה בית המשפט ככזו שלא התכוון להגביל את אחריותה של המבטחת. כמו כן, ההחלטה דחתה את טענת הנתבעים כי ייצוג התובע בחו"ל אינו נחוץ, והדגישה כי פעילותה העסקית של התובעת עלולה להכפיף אותם לסמכות שיפוט בינלאומית במדינות מסוימות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי פוליסת הביטוח מחייבת את הנתבעים לספק ייצוג משפטי לתובע בתביעה הזרה, והורה להם לפצות את התובע בגין ההוצאות הנלוות.