תא"מ 49836-10-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד שני נתבעים לתשלום דמי שכירות על פי הסכם שכירות. התביעה הראשונה הייתה בגין דמי שכירות מינואר 2018 עד אוגוסט 2018 בסך 34 אלף שקל, והשנייה בגין הפרשי שכר דירה מינואר 2019 עד דצמבר 2019 בסך 14,832 שקל, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות בסך 60,832 שקל. התובעת גם לא הוציאה חשבוניות מס בגין דמי השכירות. הנתבע הראשון טען כי דמי השכירות שולמו במלואם וכי שמונת החודשים הוקדשו לשיפוץ המקום. השופטת סקרה את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. הם מצאו כי הנתבע השני אינו צד להסכם השכירות ולכן דחו את התביעה נגדם. באשר לתביעה הראשונה, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי סכום דמי השכירות בסך 4,250 ₪ כולל מע"מ ולכן דחתה את תביעת התובעת לתשלומים נוספים. לגבי התביעה השנייה הסכימה השופטת עם התובעת כי לא קיבלו את חשבוניות המס וכי על פי הסכם השכירות הנתבעים אינם רשאים לנכות מע"מ כלשהו מדמי השכירות. עם זאת, השופט קיבל באופן חלקי בלבד את התביעה לדמי שכירות מינואר 2018 עד אוגוסט 2018. הם הסכימו כי הסכם השכירות מחייב ביצוע עבודות שיפוץ וכי השוכר לא צריך לשלם דמי שכירות עבור תקופה זו. מאחר שהנתבעים שילמו דמי שכירות עבור תקופה זו, הם זכאים להחזר של 10,625 ₪. לפיכך, חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובע סך של 38,207 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.