רע"פ 4355/24

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט באמות המידה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית, ומדגיש כי רשות כזו ניתנת רק במקרים חריגים הנוגעים לשאלות משפטיות עקרוניות שאינן לטובת הצדדים או לעיוות דין פוטנציאלי. בית המשפט מגיע למסקנה כי הבקשה הנוכחית, שבמרכזה תביעות שיקום לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה. המונח "שיקום" אינו נחשב לגורם מכריע המצדיק ערעור, אלא אם הוא חורג באופן משמעותי מהעונשים המקובלים. שיקומו החלקי של המבקש לא נמצא מספיק בהתייחסות לאופי העבירות שבוצעו, במיוחד בהתחשב בסירובו לעסוק באופן מלא באמצעי השיקום שנקבעו. בית המשפט מדגיש את חומרתן של עבירות אלימות, במיוחד אלה נגד נשים על ידי בני זוגן, ומחייב צעדי ענישה הולמים כדי להרתיע התנהגות כזו ולשקף גינוי חברתי. היסטוריית ההתנהגות האלימה של המבקש, שהודגשה באירוע בו חנק את המתלוננת, תומכת אף היא בהחלטת בית המשפט לדחות את הערעור. בית משפט השלום כבר גילה הקלה בכך ששקל את הליך השיקום החלקי של המבקש, והנסיבות הנוכחיות אינן מצדיקות הקלות נוספות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.