ת"א 53653-02-19

תקציר

מדובר בפסק דין של תביעה אזרחית שהוגשה על ידי תובע שנפל ונפצע בטרמינל 1 בחניון. התובע תבע את הנתבע בטענה כי הנתבע לא תחזק את החניון בצורה בטוחה, ובכך הפר את חובת הזהירות וביצע עוולת רשלנות. התובע טען כי מספר ליקויים בחניון - לרבות תאורה לקויה, היעדר מעקות ומדרכות לא אחידות - גרמו לתאונה. הנתבעת הכחישה את החבות וטענה כי חוסר תשומת הלב של התובע הוא הגורם לתאונה, ולחילופין הגישה חוות דעת רפואית המעמידה את דרגת הנכות של התובע בשיעור נמוך יותר. השופט סקר את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. הם ביקרו בזירת התאונה, בחנו את עדויות וחוות הדעת של המומחים ולמדו את הראיות המצולמות. השופט מצא כי עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה אמינה. עם זאת, הם לא קיבלו את טענת התובעת בדבר הבדלי התאורה הקיצוניים או זווית המדרכה. השופט קיבל את טענות ההגנה בדבר היעדר הצורך במעקה ומטרת צביעת המדרכות. הם הגיעו למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה בדבר קיומו של מטרד בחניון ולכן הנתבע לא הפר את חובת הזהירות. יתר על כן, השופטת הטילה ספק בקשר הסיבתי בין מחדל כלשהו לכאורה של הנתבע לבין נזקו של התובע, וייחסה את התאונה להליכתו הרשלנית של התובע. למרות שהשופט דחה את טענות התובע בדבר אחריות, הוא עדיין העריך את פיצויי הנזק הפוטנציאליים. אלה כללו נכות תפקודית (10%), אובדן השתכרות (100,000 ש"ח), עזרה מהזולת בעבר ובעתיד (18,000 ש"ח), הוצאות רפואיות (1,800 ש"ח) וכאב וסבל (50,000 ש"ח). בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבע וקבע כי למרות התרשמותו של התובע הייתה אמינה והנזק נגרם משמעותי, התובע לא הצליח להוכיח רשלנות מצד הנתבע. תחת זאת, חויב התובע לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 18,000 ₪.