דב"ע נה/79 - 0

תקציר

בפסק הדין בעניין תביעת נפגעי העבודה של התובע נקבע כי התובע לא חווה תאונת עבודה מוכרת ביום 11.5.94 כנטען. התובע טען כי נפל בעבודה, מה שהוביל לאירוע מוחי. עם זאת, הנאשם חלק על כך, וטען כי השבץ המוחי לא היה קשור לפעילות בעבודה ונבע ממצב רפואי קיים. במהלך המשפט העידה אשתו של התובע וסיפרה כי בעלה יצא לעבודה ללא תלונות, ובהמשך נודע לו כי לקה בשבץ מוחי. למרות דבריה, היא לא סיפקה כל ראיה לנפילה, ולא הייתה כל תימוכין לטענה זו מצד מר משה דמרי, עמית לעבודה, שרק תיאר את התובעת כחולה ומגמגמת לפני שהוזעק אמבולנס. בית הדין לא מצא ראיות ל"אירוע חריג" או ללחץ משמעותי הקשור לעבודה שיכול לקשור באופן הגיוני את השבץ לתנאי העבודה. בהסתמך על תקדימים המחייבים ראיות לאירועים חריגים בתביעות הנוגעות לאירועים מוחיים, קבע בית המשפט כי אין בסיס מספיק למינוי יועץ רפואי. בנה של התובעת גם לא הוכיח מאמץ יוצא דופן במטלות העבודה השוטפות של אביו. לפיכך, דחה בית הדין את התביעה, וקבע כי לא הוכח אירוע הקשור לעבודה שגרם לשבץ המוחי. לתובעת ניתנה הזכות לערער על החלטה זו בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.