ע"א 3092/07

תקציר

הערעור הוא על פסק דין חלקי לטובת המשיבים, אשר השכירו מבנה תעשייה לחברת פומודנט קוסמטיקס בע"מ (פומודנט), בערבות שלמה פומרנץ (המערערת). חוזה השכירות היה לשישים חודשים אך בוטל על ידי פומודנט לאחר שלושה חודשים עקב אי קבלת אישור טופס 4 לקומה הרביעית. למרות הביטול, פומודנט נשאר בבניין עוד חצי שנה מבלי לשלם שכר דירה. המשיבים תבעו דמי שכירות שלא שולמו, ובית משפט קמא פסק לטובתם, והורה לפמודנט ולמערערת לשלם למשיבים את דמי השכירות בגין ארבע הקומות בהן המשיך פומודנט להתגורר, בניכוי סכום הערבות הבנקאית. המערערת טענה כי בית המשפט נעדר סמכות ליתן סעד המבוסס על עשייה, כי המשיבים הרחיבו את עילות התביעה ללא התנגדות, וכי הערבות אינה מכסה את חיוביו של פומודנט לאחר ביטול חוזה השכירות כדין. המשיבים טוענים מנגד כי סוגיית ההתעשרות עלתה במהלך המשפט בהסכמת המערערת וכי הערבות מכסה התחייבויות חוזיות גם לאחר ביטולה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ולא מצאה כל טעות בפסק דינו המנומק היטב של בית משפט קמא. המערערת לא חלקה על חובתה של פומודנט לשלם שכר ראוי עבור האכלוס בבניין ללא דמי שכירות. עוד מצא בית המשפט כי טענת ההתעשרות של המשיבים הועלתה במהלך המשפט בהסכמתו המשתמעת של המערער, והמערער לא הוכיח כל דעה קדומה. יתר על כן, הערבות כללה במפורש חיובים הנובעים מהפרת חוזה, לרבות אי פינוי. בית המשפט אישר את דחייתו של בית משפט קמא את תביעות המערערת לקיזוז ולפיצויים, ולא מצא כל ראיה התומכת בהן. פסק הדין, שהתבסס על ראיות מהימנות, היה סביר ולא דרש תיקון. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.