ע"ז 48201-05-18

תקציר

פסק דין זה סובב סביב עתירה לביטול צוואה ותביעה נלווית לסילוק ופיצוי כספי. העותרת, שהיא אלמנתו של המנוח, טענה כי יש לבטל את הצוואה משלושה טעמים עיקריים: ראשית, המנוח נעדר יכולת קוגניטיבית לחתום עליה; שנית, היו פגמים בהכנתו; ושלישית, הוא נחתם תחת השפעה מופרזת של הנתבעים. עם זאת, השופט קבע אחרת לאחר בחינת הראיות והעדויות. חוות דעת המומחה, עדויות העדים וראיות נוספות שהוגשו שכנעו את בית המשפט כי למנוח יכולת קוגניטיבית להבין את הצוואה והשלכותיה. באשר לפגמים הנטענים בעריכת הצוואה, קיבלה השופטת את גרסת הנתבעים לפיה שני העדים נכחו בעת שהמנוח חתם על הצוואה. לפיכך, הדרישות הפורמליות התקיימו. בנוסף, היעדר חתימתו של המנוח בעמוד הראשון של הצוואה נחשב לעניין טכני בלבד שניתן להתעלם ממנו, שכן הצוואה שיקפה נאמנה את כוונותיו האמיתיות של המנוח. השופטת דחתה גם את הטענה להשפעה בלתי הוגנת, וקבעה כי המנוחה יזמה את הצוואה באופן עצמאי וכי התובעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענתה. בעקבות זאת קבעה השופטת כי צו קיום הצוואה מיום 23.8.2017 תקף, וטענות התובעת נדחו. כמו כן, חויב התובע לפנות את דירת המגורים בתוך 45 יום ולשלם לנתבעים סך של 185,208 ₪, המורכבים מדמי שימוש מתאימים, החזר הלוואה לרכב ומשיכת כספים מחשבונו של המנוח. סכום זה כולל גם שכר טרחת עורכי דין והוצאות שנגרמו לנאשמים במהלך המשפט. עם זאת, מסכום זה בוצעו ניכויים מסוימים, לרבות התשלומים ששילמה התובעת בגין הלוואת משכנתא על דירת המגורים. יתרת הסכום בסך 17,305 ₪ מכספי הנאמנות שהופקדו על ידי התובע תועבר לנתבעים לאחר שהתובע יפנה את הנכס. עוד קבעה השופטת כי כל ההוצאות הקשורות באחזקת הנכס עד למועד הפינוי יישאו בתובע, והנתבעים יקבלו אישור המאשר היעדר תשלומים כלשהם בעת הפינוי. פסק דין זה מיישב למעשה את המחלוקת, ושני הצדדים צפויים לשאת בהוצאות המשפט שלהם.