רע"פ 1012/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו הריסה מנהלי לעבודות בנייה בקרקע בעיסאוויה שבירושלים. הצו הוצא מכוח סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, ונראה כי עבודות הבנייה המדוברות היו בלתי מורשות ואולי אף מסוכנות. המערערת טענה כי נפלו פגמים בהוצאת הצו, לרבות חוסר ספציפיות לגבי ייעוד הקרקע ואי דיוקים בראיות המצולמות שהוצגו. עוד טענו כי הבנייה שימשה כקיר תמך למניעת סכנה למבנה קיים. עם זאת, בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים דחה את הבקשה לביטול הצו, לא מצא טעם בטענות המערערת וציין כי עבודות הבנייה לא הושלמו ולא אוכלסו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר התבסס על ראיות מוצקות, לרבות עדות מפקח וראיות מצולמות. שופטת בית המשפט המחוזי, עו"ד פרידמן-פלדמן, הדגישה את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על צווים מינהליים אלה ואת היתרון המצוי בידי בית משפט קמא מבחינת הערכת הראיות ומהימנות העדים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, כאשר השופט, במקרה זה, הגיע למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בערעור "גלגול שלישי". סיכום פסק דין זה מתאר את עיקרי המחלוקת המשפטית, את נימוקי בתי המשפט ואת התוצאה הסופית.