רע"א 3594/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם לטובת ביטול חלקי של פסק בוררות. פסק הבוררות המקורי נבע מסכסוך בין חברה קבלנית, הפועלת כמשיבה, לבין נציג דיירים וחמשת חבריה (המבקשים) בנוגע לעבודה חוזית להוספת מרפסות לבניין מגורים קיים. פסק הבורר הורה למבקשים לשלם למשיב 1,268,211 ₪ בתוספת ריבית, וכן חייב את המשיב לבצע תיקונים מסוימים ולספק ערבויות. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל חלקית את פסק הבוררות, בטענה כי הבורר פסק בניגוד לדין המהותי וחרג מסמכותו מכמה בחינות. אלה כללו את החלטות הבורר בנוגע לזכאותם של המבקשים לקנסות בגין איחורים, זיכויים בגין חיסכון ופיצוי בגין עוגמת נפש. הם גם הלינו על שיעור הריבית והחישובים ששימשו את הבורר בקביעת סכום הפסק, וביקשו לשערכם מחדש. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים, ואישר את רובן המכריע של החלטות הבורר. בית המשפט מצא כי טענות המבקשים היוו במידה רבה ערעור ולא עילה לביטול פסק הבוררות. עם זאת, בית המשפט קיבל שתיים מטענות המבקשים. נפסק כי היה על הבורר להיות כבול לחוק פסיקת ריבית והצמדה למדד בעת קביעת שיעור הריבית, וכי נפלה טעות חישוב בעניין מס ערך מוסף. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני ערכאה גבוהה יותר. גם בקשה זו נדחתה, שכן הבקשה לא עמדה בקריטריונים לערעור כזה. בפסק הדין הודגש כי ערעורים על פסק בוררות ניתנים רק בנסיבות חריגות, ועניינם של המבקשים לא העלה שאלות עקרוניות או משפטיות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים המעורבים. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי נגרם עיוות דין. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיב.