ה"פ 43016-03-16

תקציר

עניינה בשאלת הפיצוי הראוי בגין חלקת קרקע שהופקעה על ידי המשיב לצורכי דרך. החלקה המדוברת הוגדרה כדרך בינעירונית הרבה לפני ההפקעה בפועל. המבקש ביקש פיצוי גבוה מזה שהציע המשיב, אשר התבסס על שווי השוק של הקרקע. שמאי המבקש טען כי יש להשוות את החלקה לחלקות קרקע חקלאיות אחרות בעלות פוטנציאל לשינוי ייעוד, ואילו שמאי המשיב טען כי ההשוואה הראויה היא לקרקע חקלאית ללא פוטנציאל כזה. בית המשפט בחן פסקי דין קודמים במקרים דומים, שהציעו גישות שונות לחישוב פיצויים בגין קרקעות המיועדות לכבישים. חלק מפסקי הדין הציעו כי יש לפצות קרקע זו בשיעור של 10% משווי הקרקע הסמוכה, בעוד שאחרים קבעו כי יש לבסס אותה על שווי קרקע חקלאית ללא פוטנציאל לשינוי ייעוד. בית המשפט מצא כי במקרה דנן, אף אחת מהגישות לא תניב תוצאה שונה מהותית מהצעת המשיב, שהתבססה על פסיקה קודמת שקבעה את שווי הקרקע המיועדת לכבישים על 23 ₪ למ"ר. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי הסכם פשרה קודם לגבי חלק אחר מאותה חלקה מזכה אותו בפיצוי נוסף, שכן אין כל ראיה לכך שההסכם כלל תשלום בגין הנזק ליתרת החלקה. לפיכך קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם למבקש כפיצוי בגין ההפקעה סך של 9,246 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.