עע"מ 543/13

תקציר

פסק הדין דן בעתירה שהגיש חייל לשעבר שהפך לנכה ("המערער") בערעור על החלטת הרשות המינהלית ("המשיב") בעניין פיצויי הנכות שלו. המשיב הורה על העברתה של המערערת למסלול הפיצויים "הנצרך", אותו ביקשה המערערת, אך זו האחרונה תבעה בטענה אחרת. בית המשפט דחה את הערעור, בטענה שהערעור התעכב מאוד; ההחלטה הראשונית התקבלה שש שנים לפני הגשת העתירה, והתכתובת לא הצדיקה את השיהוי. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות במקרה זה, שכן הערכאה המתאימה למקרים כאלה היא ועדת העררים, עם האפשרות לערער לערכאות האזרחיות – העתירה המנהלית, לפיכך, אינה ההליך המתאים. לגופו של עניין, גם הערעור נדחה. בית המשפט הסביר כי פיצויי המערערת נופלים מכוח סעיף 43 לחוק הנכות ותקנה 14, המפצה בגין טיפול רפואי עקב אובדן כושר עבודה זמני. מטרת תקנה זו היא לפטור עובדים משימוש בימי מחלה במהלך טיפול רפואי. מאחר שהמערער הועבר, לבקשתו, למסלול "הנצרך" – דבר המעיד על אובדן כושר עבודה קבוע – תקנה זו לא חלה עליו. עוד קבע בית המשפט כי החלטת המשיב בעניינו של המערער הייתה סבירה, וכי מקרים קודמים אליהם התייחס המערער לא היו דומים. לבסוף, ציין בית המשפט כי תביעת המערערת לתשלומים נוספים סבלה משיהוי ניכר, ולא הייתה מוצדקת. ההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה פה אחד על ידי השופטים.