ת"א 16799-10-16

תקציר

התובע, בעל חנות פירות וירקות בנהריה, תבע את הנתבע, עולה חדש מרוסיה, בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. תביעת לשון הרע נבעה מפוסט בפייסבוק בשפה הרוסית של הנתבע, המפרט אירוע לא נעים בחנות התובעת שכלל חיוב כפול מכוון לכאורה בכרטיס האשראי של הנתבעת, וכן את ה"טעויות" התכופות לכאורה של התובעת בתמחור שתמיד נראו לטובת החנות. הפוסט המליץ לצרכנים להיות זהירים בעת קניות בחנות של התובעת וביקש עצה כיצד להתמודד עם המצב. התובעת טענה כי הפוסט מהווה לשון הרע ותבעה פיצוי כספי. הנתבע טען כי הפוסט היה ביקורת צרכנית בתום לב ומתח ביקורת על התנהלות החנות, שיש בה עניין לציבור. בית המשפט בחן את התביעה בארבעת השלבים שהותוו בפרשת שוקן וקבע כי בעוד שהפוסט מהווה לשון הרע, הוא מוגן הן על ידי אמת הפרסום והן על ידי הגנות תום הלב. הנאשם הצליח להוכיח כי האירועים המתוארים בפוסט היו נכונים. בית המשפט קיבל את עדויותיהם המהימנות של הנתבע ועדיו וקבע כי עדותו של התובע אינה אמינה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי ביקורת צרכנית, במיוחד כאשר היא אמיתית, משרתת את האינטרס הציבורי והיא חיונית לשיח דמוקרטי ולשיפור הבחירות הצרכניות. כך, הפרסום מוגן לפי סעיף 14 לחוק. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבע זכאי להגנת תום הלב. הפוסט היה סביר בהיקפו ולא חרג מגבולות הביקורת הסבירה. הדברים נוסחו בצניעות ולא נועדו לבזות או להשפיל את התובע. התובע לא הצליח להפריך את חזקת תום הלב. לפיכך, תביעת לשון הרע נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע 11,700 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.