ת"א 9940/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, ובפרט בנוגע למתחם המכונה "שמעון הצדיק". התובעת, חברת נחלת שמעון בע"מ, טוענת לבעלות על הקרקע ומבקשת לפנות את הנתבעים, משפחות המתגוררות בה מאז שנות החמישים. שלושת הנושאים העיקריים שהיה על בית המשפט להכריע בהם היו זיהוי המקרקעין המדוברים, זכות התובע וזכויות הנתבעים. שער ראשון: זיהוי קרקעות בית המשפט בחן את מסמכי הרישום והרישומים ההיסטוריים כדי לבסס את הזיהוי הגיאוגרפי של הקרקע שבבעלות התובע. המקרקעין נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ובית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה כי הנכס המדובר, בו מתגוררים הנתבעים, הוא אכן המקרקעין הרשומים על שם התובע. מסקנה זו התבססה על בחינת שטרות, תצהירים ומפות היסטוריות, למרות אי התאמות מסוימות בתיעוד. שער שני: זכות התובע בית המשפט הכיר בזכותה של התובעת על הקרקע באמצעות סקירה היסטורית של הבעלות בנכס. הקרקע נרכשה בשנת 1875 על ידי שתי קהילות יהודיות, ספרדית ואשכנזית, והוועדים שייצגו קהילות אלה נרשמו כבעלים בשנת 1972. בית המשפט הכיר בהליכים המשפטיים המתמשכים של הוועדות לקביעת בעלותן ובהכרה של בתי המשפט בזכויותיהן. בנוסף, רכישת הזכויות על ידי התובעת מהוועדות בשנים 2008 ו-2009 נחשבה כהעברה תקפה. טענות הנתבעים המערערות על תוקפה של בעלות זו לא התקבלו. שער שלישי: זכויות הנאשמים הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר החזקה והזכויות בנכס. הראיה היחידה שהוצגה הייתה תצהירו של נאשם 7, שלא התבסס על ידע אישי וחסר אמינות. הנתבעים לא הגישו חוזים או מסמכים כלשהם המעידים על הסכמתם עם ממשלת ירדן ואונר"א, ואף לא הציגו עדים או הצהרות רשמיות כלשהן כדי לאמת את טענותיהם. זאת ועוד, טענתם החלופית של הנתבעים בדבר זכות רכישת הקרקע לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, לא צלחה, שכן הם לא עמדו בתנאים הנדרשים. בית המשפט גם הבחין בין מקרה זה לבין פסיקה קודמת של בית המשפט העליון (ע"א 2401/21) בה היו מעורבים דיירים אחרים באותו מתחם, שכן הנתבעים הנוכחיים לא ביססו כל זכות חוקית בנכס. בעקבות זאת הורה בית המשפט לנתבעים, לרבות בני משפחותיהם ונציגיהם, לפנות את הנכס ולהעבירו לתובע עד ליום 15.7.2024. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 80,000 ₪, וכן הוצאות נוספות הקשורות לשכר מומחים ואגרת בית משפט. פסק הדין הדגיש את חוסר ההצדקה בהתכחשות הממושכת של הנתבעים לזכויות התובע, ותרם להתארכות התיק.