בג"צ 325/85

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ההמלצה להסיר חסינות וזכויות מסוימות המוקנות לחבר כנסת, הלא הוא מוחמד מיארי, מכוח חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם. העותרים ביקשו לערער על חוקיותה של המלצה זו ולמנוע פעולה נוספת בנושא, מה שהוביל לדיון אפשרי במליאת הכנסת. ההמלצה, המבוססת על סעיף 13 לחוק הנ"ל, נבעה ממעורבותו לכאורה של ח"כ מיערי באירועים הנחשבים כפוגעים בביטחון המדינה ובדמוקרטיה. ועדת הכנסת המליצה לשלול את זכויותיו של מיערי לחופש תנועה, חסינות מפני חיפוש וחסינות מפני מעצר. עם זאת, בג"ץ קבע כי הסמכות להסיר את החסינות נתונה אך ורק בידי הכנסת כולה. המלצת הוועדה היא אמנם הקדמה הכרחית לדיון במליאה, אך היא אינה מחייבת ואין לה השפעה מיידית על חסינותו של ח"כ מיערי. שלבי הביניים שקדמו לדיון במליאה – לרבות הגשת בקשות ליו"ר הכנסת ודיון בוועדת הכנסת – הם בעלי מאפיינים מינהליים ומעין-שיפוטיים. לפיכך, הכללים הרגילים המסדירים את התערבותו של בג"ץ בפעולות מינהליות או מעין שיפוטיות אינם חלים באופן ישיר במקרה זה. על בית המשפט לנקוט משנה זהירות כאשר הוא משפיע על יחסי הגומלין בין רשויות השלטון. הביקורת השיפוטית, לפי חוק יסוד, חלה על רשויות הכנסת, והרשות המחוקקת כפופה לחוק שהיא מחוקקת. עם זאת, על בית המשפט להבחין בין קיומה של סמכותה לבין אופן הפעלתה. במקרה זה, התערבות בדיוניה המקדמיים של הכנסת עלולה להכשיל את תפקידיה ולשבש את נהליה הפנימיים. מאחר שההמלצה טרם נדונה במליאה, ולשלבי הביניים אין השפעות מוחשיות, על בג"ץ להימנע מלהתערב. יש לאפשר להליך החקיקה להתפתח, תוך הסתמכות על תהליכי קבלת ההחלטות הפנימיים של הכנסת. לפיכך, העתירה נדחית, מתוך הבנה כי מליאת הכנסת תחליט בסופו של דבר בעניין, לאחר הצעדים הפרוצדורליים הנדרשים. פסק הדין מדגיש את יציבותה החוקתית ואת עצמאותה הרצויה של הרשות המחוקקת בניהול ענייניה, ובה בעת מאשרת את סמכותו של בית המשפט לביקורת שיפוטית. השופט שמגר, יחד עם השופטים ברק וגולדברג, הסכימו עם ההחלטה והדגישו את האיזון הזהיר בין סמכויות הרשות השופטת לרשות המחוקקת.