עב"ל 297/97

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בעניין פגיעה שנגרמה למערערת עקב הרמת משאות כבדים בעבודה. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה בהתבסס על תיאוריית המיקרוטראומה, הטוענת כי הנזק שנגרם הוא תוצאה מצטברת של ריבוי אירועים. עיקר המחלוקת נוגעת למועד התאונה ולהשלכותיה על הקצבאות והתשלומים של המשיב, המוסד לביטוח לאומי. המערער טוען כי מאחר שתורת המיקרוטראומה אינה מייחסת את הפגיעה למועד מסוים, לא ניתן לקבוע מועד לתאונה. בינתיים, המשיב מסתמך על מועד הערכת הוועדה הרפואית, אשר זיהתה את תחילת נכותו של המערער, כדי להצדיק את חישוב הגמלאות ודמי הביטוח. בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטת בית הדין האזורי לעבודה, וקבע כי במקרים של מיקרוטראומה, האירוע המזיק הוא שילוב של אירועים תאוניים מרובים, והשפעתם המצטברת גורמת לפגיעה. לפיכך, ניתן להצביע על מועד התאונה רק עם גילוי הנזק, שנעשה על ידי הוועדה הרפואית להערכת נכותו של המערער. עוד מצא בית הדין כי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי לעניין דמי ביטוח הוחלה כדין על ידי המשיב, שכן השומות ששימשו לחישוב הכנסותיו של המערער הוצאו לאחר מועד הפגיעה בעבודה. משכך, נדחה הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה, ללא צו להוצאות.