עע"מ 5933/05

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את ערעור המערערת על בחירת מי ערד על ידי ועדת מכרזים לעבודות תשתית. רכבת ישראל יזמה את המכרז לשדרוג הרכבת, תוך פירוט תנאים הכוללים השלכת חומרים שנחפרו ברדיוס של 25 ק"מ. מי ארד הציעה את ההצעה הנמוכה ביותר, אך עוררה חשש מ"מחיר שלילי" לפינוי עפר מעבר למרחק הנקוב, ורמזה כי ישלמו לרכבת במקום לקבל תשלום. למרות אנומליה זו בתמחור ובעיות ביצועים שליליות בעבר, ועדת המכרזים בחרה בסופו של דבר במי ארד לאחר תהליך בירור, שכן הצעתה נותרה הנמוכה ביותר. המערערת טענה כי הדבר אינו סביר, וטענה כי התמחור השלילי הינו מניפולטיבי ומפר את עקרונות ההגינות במכרז. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הוועדה, והדגיש כי התמחור, אף שאינו קונבנציונלי, זכה להתייחסות מספקת וההחלטה התקבלה בתום לב. בית המשפט העליון ציין כי המכרז נפל בשל חדלות הפירעון של מי ארד ולכן דחה את הערעור. היא הדגישה כי החלטות צריכות להבטיח שלא יפגעו בטוהר הליכי המכרז. למרות שלא פתר את המחלוקת על המחיר השלילי, פסק הדין הדגיש את הצורך בבחינה קפדנית במקרים כאלה כדי להימנע מהשלכות כלכליות או חברתיות ארוכות טווח.