עמ"נ 32868-12-16

תקציר

בעל חלקת קרקע ערער על החלטה להטיל היטל השבחה בעקבות שינוי ייעוד הנכס שלו. בעלי הקרקע טענו כי עליית ערך הקרקע נבעה מציפיות השוק הכלליות ולא מהתב"ע עצמה, ולכן הם לא צריכים לשלם את ההיטל. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי יש לראות בתכנית המקורית ובתכניות ההשבחה שבאו בעקבותיה פעילות תכנונית אחת. לפיכך, עליית ערך הקרקע הייתה קשורה סיבתית לתכניות ההשבחה, ולא נבעה מגורמי שוק כלליים. בית המשפט בחן גם האם יש להתחשב בכתב שיפוי, עליו נדרש בעל הקרקע לחתום כתנאי לתוכנית ההשבחה, בעת הערכת שווי הקרקע. בית המשפט מצא כי אין לעשות כן, שכן כתב השיפוי לא הוזכר בתכנית עצמה והיה הוצאה חיצונית שנגרמה לבעל הקרקע. לבסוף, בחן בית המשפט את תחולת הפטור להקמת מרחבים מוגנים, וקבע כי יש לנטרל לחלוטין את שטחם בעת חישוב ההיטל, ולא רק באופן מידתי. בית המשפט החזיר את הדיון בנקודה זו לשמאי לדיון מחדש.