ת"א 1544/09

תקציר

השופט החליט לדחות את טענות התובע נגד הנתבע בשל מספר סיבות מרכזיות. ראשית, התובעת לא העלתה טענות לפגמים בהסכם השני במועד. על פי חוק החוזים, טענות אלה היו צריכות להיטען בסמוך לאחר שהתגלו הבעיות, מה שלא קרה במקרה זה. ההסכם השני נחתם בשנת 1985, אך התובע העלה חששות אלה רק עשרות שנים מאוחר יותר בתביעתו. בנוסף, התובע לא הזכיר פגמים אלה בהגשותיו הקודמות לבית המשפט, לרבות בקשתו לחופשה להתגונן וכתב הגנתו. תחת זאת, מעשיו הראו הכרה בתוקפו של ההסכם על ידי הלוואת כספים מהנתבע. טענות אלה נדחו גם בפסקי דין קודמים, מהם עולה כי התובע חייב לנתבעת כספים כאמור בהסכם השני. שנית, עילות התביעה של התובע חסומות על פי חוק בשל חלוף הזמן. הטענות בדבר פגמים בכריתת ההסכם השני התרחשו לפני למעלה מעשרים שנה. על פי החוק, טענות אלה היו צריכות להיטען בתוך שבע שנים מיום שנודע לתובע על הנושא. כך גם לגבי טענת התובע כי הנתבע לא שילם את התמורה המגיעה לו – ההחלטות הרלוונטיות התקבלו בשנת 1996, אך התובע לא הגיש את תביעתו אלא מאוחר הרבה יותר. זאת ועוד, טענת התובע כי הנתבע לא שילם את תמורת המכירה עומדת בסתירה לפסק דין של בית המשפט ולהחלטת רשם ההוצאה לפועל, אשר קבע כי התמורה אכן שולמה, וכי הניכוי נעשה כדין. טענת התובע כי המכירה בוטלה נעדרת שחר, שכן מכירה כפויה של זכויות בנכס אינה דורשת הסכם חתום, אלא רק הליך תמחור שאושר על ידי בית המשפט או הרשם. גם טענות התובע על כך שהעסקה לא דווחה לרשויות המס והנתבע העביר מחצית מזכויותיו לבתו אינן פוסלות את המכירה. השופטת התייחסה גם לאמירותיה הבלתי עקביות של התובעת בנוגע לבעלותה של הנתבעת על זכויות הקניין. בעוד שהסבריו של הנאשם לחוסר עקביות אלה לא היו משכנעים, השופט סבר שהם אינם קשורים למקרה הנוכחי, ולכן לא השפיעו על פסק הדין. בנוסף, השופט מצא כי טענת כונס הנכסים בדבר אי השלמת המכירה היא חסרת משמעות, שכן אישורו של ראש ההוצאה לפועל מהווה ראיה מספקת למכירה כפויה. בסופו של דבר החליט השופט כי יש לדחות את התביעה. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, שהופחתו ל-7,500 ₪ בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה ניתן ביום 31.5.2011.