ערר 349/14

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על היתר בנייה לנכס מגורים. המערערים טענו כי הבנייה חרגה מהגובה המרבי וממספר הקומות המותר, וכי היא סיכלה את הבנייה המתוכננת שלהם עצמם בקרבת מקום. עם זאת, הוועדה המקומית אישרה את תוכניות הבנייה, כולל חדר יציאה לגג, וועדת הערר אישרה החלטה זו. הוועדה קבעה כי היתרי הבנייה הקיימים מהשנים 1977 ו-1978 לא התייחסו לחדר היציאה שעל הגג, אך הגיעה למסקנה כי סביר להניח שגם היתר לכך ניתן בסביבות שנת 1985, נוכח הראיות להליך רישוי והעובדה שבניית חדר היציאה חפפה למועד זה. כמו כן, מצאה הוועדה כי חדר היציאה לא היווה חריגה משמעותית מהתוכניות המקוריות, וכי הייתה לו הצדקה תכנונית סבירה כאמצעי גישה למרפסת גג. הוועדה שקלה גם את השפעת הבנייה על מבנה המלון המתוכנן של העוררים, אך קבעה כי כל הפרעה לנוף שלהם היא מזערית, במיוחד בהתחשב בצמחייה הקיימת באתר. ככלל, הוועדה סברה כי השפעת הבנייה על הסביבה מינורית, ודחתה את הערר. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי חברי הוועדה.