ת"א 1738/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לתאונת דרכים ראשונה בה נפגע התובע, שאול בטיש הלוי, בהיותו כבן 17 וחצי, ולתאונה שנייה בה נפגע גם התובע. התובע ייחס חלק מהנזק הרפואי שלו לתאונה השנייה. המשפט היה חצוי, ופסק דין זה מתייחס רק לתאונה הראשונה. התובע נהג באופנוע אותו שאל מהנתבע הראשון, אסף שריקי, אשר לא היה לו ביטוח המכסה את נהיגת התובע, והתובע לא ידע על כך. האופנוע התנגש ברכב פרטי בו נהג הנאשם השני, שלום עופר, אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת השלישית, המגן ביטוח. השאלות המרכזיות בפסק דין זה הן: ראשית, האם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל על התאונה, ושנית, חלוקת האחריות בין הצדדים המעורבים בתאונה. בית המשפט קבע כי הוראות חוק תאונות דרכים אינן חלות על התאונה, וכי הוראות פקודת הנזיקין חלות עליה. האחריות העיקרית לתאונה נמצאה מוטלת על הנאשם השני, שלא הבחין מראש באופנוע ופנה שמאלה ברשלנות, תוך שהוא חוסם את דרכו של נהג האופנוע. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם התובע אשם, שכן הוא לא האט או נשף בצופר כאשר הבחין ברכבו של הנתבע במרחק של 20-30 מטרים, דבר המהווה אשם תורם של 15%. אשר לחבותו של הנתבע הראשון, מצא בית המשפט כי יש להטיל יותר מהאחריות לנהיגה ללא ביטוח על הנהג מאשר על בעל האופנוע. בית המשפט קבע כי אשמתו התורמת של התובע היא 10%, בעוד שאשמת הנתבע הראשון היא 5%. הנתבעת השלישית, המגן ביטוח, כמבטחת של הנתבעת השנייה, חויבה ביחד ולחוד עם הנתבעת השנייה ב-85% מהנזק. סכום הפיצוי הכולל ששולם לתובע עמד על 1,105,334 ₪, מתוכם 112,560 ₪ בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות בגין חוות דעת, נסיעות וטיפול רפואי. סכום זה, ממנו נוכה אשמתו התורמת של התובע בשיעור של 10%, שולם באופן הבא: 85% על ידי הנתבעים השני והשלישי ביחד ולחוד, ו-5% על ידי הנתבע הראשון. הנתבעים השני והשלישי, ביחד ולחוד, והנתבע הראשון, חויבו אף הם לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין סביר בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מהסכומים שנפסקו לתובע.