ע"א 362/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו של סעיף 26(ב) לחוק הסדרי ניידות מטבע (תשל"ח-1977). סעיף זה עוסק בפטורים מהיטלי מלאי ויבוא על טובין שיובאו לפני מועד כניסת החוק לתוקף. המערערת, אשר חייבה את המשיב בהיטלים האמורים, ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לטובת המשיב. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם המערערת, קבע כי המשיב אינו זכאי לפטור. לדברי בית המשפט, החוק פוטר חובות הנובעים מאשראי ספק או אשראי בנקאי לטובין מיובאים המיועדים לייצוא. במקרה דנן, חובו של המשיב לא נבע מאשראי הספק; במקום זאת, זה היה אשראי בנקאי נפרד עם תנאים נפרדים. בית המשפט הדגיש כי פרשנות החוק צריכה להתחשב בכוונת המחוקק וכי אין להרחיב את חובות המס מעבר להוראות המפורשות. יתר על כן, השאלה האם חוב פטור מאשראי של הספק היא קביעה עובדתית. אם ניישם זאת על המקרה הנדון, האשראי הבנקאי לחמש שנים בתנאים מגוונים היה שונה משמעותית מהאשראי המקורי של הספק כדי לנתק את הקשר. לפיכך, המשיב לא היה זכאי לפטור. הערעור התקבל, והערעור הנגדי על הוצאות המשפט נדחה. השופט ד' בכור נתן את ההחלטה פה אחד, אליה הצטרפו ממלא מקום הנשיא כהן והשופט מ' שמגר.