ת"א 2604/01

תקציר

התובע והנתבעים חלוקים ביניהם בנוגע לבעלות על חלקת אדמה שחולקה בשנות השישים, הידועה כיום כגוש 3967, מגרש 61. בעוד הנתבעים מודים כי התובע הוא הבעלים החוקיים, הם טוענים כי החזקתם בקרקע החלה בשנת 1938 בהתבסס על טענת התיישנות. עם זאת, הראיות שהוצגו, לרבות מסמכים, חוות דעת מומחים ועדויות עדים, אינן תומכות בטענת הנתבעים. יש לציין כי עדת המפתח של הנאשמים, נאשמת מס' 3, הייתה חסרת אמינות בעדותה, שהכילה סתירות מהותיות וראיות שמיעה. גם המסמכים והתצלומים שהגישו הנתבעים לא ביססו במדויק את אחזקתם בקרקע, ופעמים רבות לא היו קשורים לחלקה המדוברת. יתר על כן, הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להגנת התיישנות, שכן לא עלה בידם להוכיח חזקה רצופה במקרקעין ממועד מסוים. בנוסף, על פי החוק הישראלי, סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין אוסר על שימוש בחוק ההתיישנות כהגנה על קרקע מוסדרת. נוכח היעדר ראיות והוראות חוק, השופט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעים לפנות את הקרקע, לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, הכל קשור לאינפלציה מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.