ת"א 6361-02-13

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב מחלוקת בדבר הפרת גבולות ותוספת שנבנתה על רכושו של הנתבע, אשר גרמה לנזק נפשי לתובעים. דו"ח המהנדס הציע מספר חלופות לפתרון הסוגיה, עליהן לא הצליחו הצדדים להסכים, ומכאן התערבותו של בית המשפט. בית המשפט מצדד בחוות דעתו של המהנדס, ומעדיף פתרון פחות קיצוני מהריסת התוספת. הטענה המרכזית שנדונה היא השיהוי המשמעותי של למעלה מ-30 שנה של התובעים בהגשת תביעתם, שבית המשפט רואה בו סוג של הסכמה מכללא. השופט מדגיש כי חסימת תביעה מחמת שיהוי היא אמצעי דרסטי ויש להשתמש בו רק בנסיבות חריגות. השיהוי של התובעים אמנם אינו מביא לדחיית תביעתם, אך הוא משפיע על החלטת בית המשפט. השופט מסכים גם עם טענת הנתבע לוויתור על בסיס התנהלות התובעים והתנהלות יורשיהם, מרמז על הסכמה לבנייה. השופט מגיע למסקנה כי הריסה חלקית או מלאה תהיה צעד דרסטי ובלתי סביר, ובמקום זאת יבחר בתשלום חד פעמי של 2,000 שקל בתוספת פיצוי של 10,000 שקל. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות המשפט של התובעים ואת שכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין נועד לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים תוך התחשבות באיחור ניכר בהגשת התביעה.