ת"א 38442-03-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעת התובע כנגד הנתבעים, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם העובדות הנטענות בכתב התביעה. התובעת טענה כי מילאה את חובותיה בעקבות מכירת נכס המכונה חלקה 337, ולפיכך המשך הליכי ההוצאה לפועל של הנתבעים אינו חוקי. עם זאת, בפסק הדין נקבע בבירור כי על התובע היה לשלם סכום כספי לנתבעים, תוך ויתור על תביעותיהם למספר נכסים באבן יהודה, ולא רק לחלקה 337. מאחר שהתובעת לא השיבה את מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין, טענתה נדחית. זאת ועוד, סוגיה זו הוכרעה כבר בתביעה קודמת (פרעתי) שהגיש התובע, וההחלטה אז הייתה כי פסק הדין מטיל התחייבות כספית. דוקטרינת התביעה המשפטית מונעת מהתובעת לדון מחדש בסוגיה זו, ומשהתקיימו כל ארבעת התנאים להשתק של חברתה, התובע מנוע מלטעון טענה זו. בנוסף, גם טענת התובעת לרשלנות כלפי הנתבעת מס' 2 בגין המשך הליכי הוצאה לפועל לאחר שהפקידה 600,000 ₪, אינה מוזכרת בכתב התביעה ואין בה די כדי לתמוך בתביעתה. הנתבע חתם על הסכם מכר לחלקה 336 לפני שהתובע ביצע את ההפקדה, והיה מוצדק להמשיך בהוצאה לפועל, מה גם שבית המשפט דחה את בקשות התובע לעכב את ההליכים. לפיכך תביעתה של התובעת נדחית, והיא חויבה לכסות את הוצאותיו של כל נתבע, בסך 30,000 ₪, בתוך 30 יום.