רבני 1387131/3

תקציר

התיק עוסק בערעור של אישה על החלטת בית המשפט המחוזי המונעת ממנה לעזוב את העיר בה התגוררה עם בעלה ולקחת עמה את ילדיה לאחר גירושיהם. האישה טענה כי היא נאלצת לגור קרוב למשפחתה מסיבות רפואיות וכי אינה יכולה להרשות לעצמה לגור באותה עיר. מנגד, טען האב כי המהלך פגע בו ולא איפשר לו לדאוג להסדרי מגורים נאותים עבור הילדים. בית הדין הרבני בירושלים פסק לטובת האישה, וקבע כי זכותה לגור היכן שתחפוץ ללא נימוקים, שכן לא ניתן לכפות על האב להישאר באזור מגורים מסוים. עם זאת, המעבר של האם לא העניק לה את הזכות האוטומטית לקחת את ילדיה, והאב יכול היה לתבוע משמורת אם הדבר היה לטובת הילדים. בית המשפט הדגיש כי השיקול העיקרי בקביעת המשמורת צריך להיות טובת הילדים ולא זכויות ההורים או אורח חייהם. אם האב יימצא כאפוטרופוס הטוב יותר, הילדים יועברו להשגחתו, והעתקת האם תשפיע על הסדרי המגורים ואולי תפחית את חובת המזונות של האב. פסק הדין הדגיש את חשיבות טובת הילדים וקבע כי אין להגביל את תנועתה של האם, שכן היא אינה בלתי חוקית.