רע"א 453/14

תקציר

בית המשפט שקל ודחה את בקשת הערעור של המבקש, בציינו כי בקשה כזו תקפה גם ללא התייחסות המשיבים, שכן מדובר בסכסוך ספציפי ללא השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות יותר. ביקורתו של המבקש על נימוקי הערכאות הנמוכות נדחתה, שכן הן החלטות בית משפט השלום והן החלטות בית המשפט המחוזי נמצאו מבוססות. גם הניסיון לטרפד את הליך הערעור בו נקט בית המשפט המחוזי, בהתבסס על התקנות, נדחה. בית המשפט התייחס לטענת המבקש בדבר ההגנה המשפטית לפי סעיף 13(5), והבהיר כי הפסיקה שנקבעה בעניין הגנה זו אינה תומכת בערעור. ההגנה חלה רק על הצהרות חסויות במסגרת הליך שיפוטי, ולא על הודעות הנשלחות לצדדים שאינם קשורים. טענת המבקש כי הנמענים היו "עדים פוטנציאליים" לא הייתה משכנעת, שכן עדים פוטנציאליים אינם נחשבים צדדים למשפט, והרחבת ההגדרה עלולה להרחיב שלא בצדק את תחולת הפרסום המכפיש. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל ראיה לעיוות דין, והדגיש כי נגרם נזק עצמי ממעשיו של המבקש, כעורך דין שעסק בלשון הרע. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה ובחר שלא לפסוק הוצאות.