ע"פ 4907/23

תקציר

בפסק דין שניתן לאחרונה קיבל בית המשפט לערעורים את ערעור המדינה להחמיר בעונשם של שני משיבים שהיו מעורבים בהצתה על רקע לאומני. בגזר הדין הראשוני של בית המשפט המחוזי, נמצא כי המשיבים, שהודו בהצתת ביתו של קורבן באמצעות בקבוקי תבערה, קיבלו עונשים שנחשבו מקלים בהתחשב בחומרת מעשיהם. הפיגוע, שתוכנן מתוך כוונה לפגוע בתושבים יהודים, כלל לבישת תחפושות והכנה קפדנית, תוך גרימת פחד משמעותי ופגיעה נפשית בקורבן. בית המשפט הדגיש כי פעולות המונעות ממניעים לאומניים מהוות פגיעה נרחבת בסדר הציבורי, כאשר עבירות כאלה עלולות להיות מסווגות כמעשי טרור לפי חוק המאבק בטרור. ההכרה בנעוריהם של המשיבים, הודאתם והבעות החרטה שלהם נשקלו, אך לא העיבו על הצורך בהרתעה ובנקמה, החיוני נוכח התדירות הגוברת של מעשים כאלה. בהחלטה צוין כי אף שנסיבות אישיות, כגון שיתוף פעולה עם שירותי שיקום, הן משמעותיות, אין בהן כדי להצדיק את חומרת העבירות הלאומניות. לפיכך החליט בית המשפט להטיל עונשים חמורים יותר, והחמיר את עונשם של המשיב מס' 1 ל-16 חודשים ואת עונשו של המשיב מס' 2 ל-14 חודשי מאסר כדי שיהוו גורם מרתיע חזק יותר מפני מעשים דומים בעתיד. למרות שיקולי שירות המבחן, בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את השמירה על שלום הציבור ומניעת הישנות אלימות על רקע אידיאולוגי, תוך יישור קו עם כוונת המחוקק ושמירה על אחידות בגזר הדין. ביום 27.12.2023 ניתנה החלטה זו, כאשר המשיבה מס' 2 הורתה להתחיל לרצות את עונשה בחודש פברואר 2024, ובכך הבטיחה כי ההליך המשפטי יתייחס באופן אפקטיבי להשלכותיו הרחבות יותר של התיק על הצדק והסדר החברתי.