עת"מ 48086-10-22

תקציר

הפרשה נסובה סביב הליך מכרזי לפרויקטים לפיתוח קרקע, שבו נפסלו הצעותיהם של שני מציעים, פארו וארי, בחשד שתיאמו את הצעותיהם שלא כדין. השאלה המרכזית היא האם היו בידי ועדת המכרזים די ראיות כדי להעלות חשד סביר לתיאום הצעות, המצדיקות את פסילתן. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת הוועדה הייתה סבירה והתבססה על ראיות מנהליות מספיקות. הראיות העיקריות הן הגשה פיזית משותפת של ההצעות על ידי צד שלישי, הגשת הצעות לתחומים שונים עם פער כספי נמוך מאוד, וקשרים עסקיים בין פארו לבין מציע אחר, תומר פתרונות. בעוד שכל ראיה עשויה שלא להספיק בפני עצמה, השילוב ביניהן מצדיק את חששה של הוועדה מפני תיאום הצעות בלתי חוקי. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו לפעול כ"ועדת מכרזים עליונה" אלא להבטיח את חוקיותה וסבירותה של ההחלטה. נמצא כי הוועדה פעלה על פי נוהל תקין, ונתנה למציעים הזדמנות להסביר את עצמם. עם זאת, הסבריהם לא היו מספקים, וגרסותיהם לאירועים הכילו חוסר עקביות. משכך, פוסק בית המשפט לטובת החלטת ועדת המכרזים לפסול את ההצעות ודוחה את טענות העותרים, תוך שהוא מדגיש כי עניין חילוט הערבות מחייב הליכים מנהליים נפרדים. העותרים נדרשים לכסות את הוצאות רשות מקרקעי ישראל, כאשר כל צד משלם 8,000 ₪.