ע"פ 420/81

תקציר

במקרה זה הורשעו המערערים בפריצה וכניסה לבניין שאינו למגורים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ושימוש ברכב ללא רשות בבית המשפט המחוזי. הערעור התמקד בהליכי הזיהוי של שוטר שהיה עד לפשע. בית המשפט העליון הדגיש את חשיבותם של מסדרי זיהוי נאותים, המורכבים באופן מסורתי משמונה אנשים לפחות הדומים לחשוד כדי להבטיח אמינות. מסדר זיהוי יכול להיות חי או מצולם, אך עליו להימנע מהצגת העד בפני חשוד יחיד כדי למנוע הטיה. במקרה זה, השוטר ברק זיהה את החשודים באמצעות תמונות, כפי שזיהה אותם ממפגשים קודמים. למרות שבתחילה זיהה אותם באמצעות תמונות, נטען כי זיהויו של ברק אמין, שכן הוא הכיר את החשודים קודם לכן וזיהה אותם במהלך מאבק צמוד בזירת הפשע. ההגנה טענה כי המשטרה הייתה צריכה לערוך מסדר זיהוי רשמי. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שברק הכיר את החשודים, אין צורך במסדר זיהוי רשמי. הראיות, לרבות התאמות לסוג הדם ומעשיהם של המערערים בעקבות ביצוע העבירה, כגון בריחתו של המערער מס' 2, איששו עוד יותר את הזיהוי. לפיכך, הראיות נמצאו מספיקות כדי לבסס את ההרשעה. הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחו, כאשר בית המשפט מצא את העונש הולם בהתחשב בעברם הפלילי של המערערים ובחומרת העבירות.