ע"ע 292/05

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בשל חוסר הצדקה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי. ממצאי בית הדין האזורי בנוגע לטענותיו של חמיס בדבר כפייה ומצוקתו הנפשית בעת חתימתו על הסכם פרישה, התקבלו. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם דחיית תביעתו של חמיס על ידי בית המשפט המחוזי בשל הבקשה לביטול חוזה שלא במועד, שבאה לאחר פרק הזמן הסביר הקבוע בסעיף 20 לחוק החוזים. סעיף זה קובע כי ביטול חייב להתרחש תוך זמן סביר לאחר תום הכפייה. ערכאת הערעור מצאה כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי ל"זמן סביר" ראויה, בהתחשב בכך שלקח לחמיס למעלה משנה לבקש ביטול לאחר חתימת ההסכם. פרק זמן זה נתן לח'מיס הזדמנות לשקול את זכויותיו החוקיות ואת ההשלכות האפשריות של ההסכם. בית המשפט דחה גם את טענתו של חמיס כי הכפייה נמשכת כל עוד מתנהלים נגדו הליכים פליליים. הם קבעו כי יש לבחון את המועד הסביר לביטול מיום חתימת ההסכם ולא מסיום התיק הפלילי. מאחר שההגנה לא העלתה את סוגיית השיהוי, בית המשפט יכול היה לדון בה באופן עצמאי, על פי פסיקה קודמת. סיכומו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה להפוך את החלטת בית הדין המחוזי, והערעור נדחה. חמיס לא פעל תוך זמן סביר לביטול הסכם הפרישה, וההחלטה הקיימת עומדת בעינה.