ת"א 21589-12-17

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב סכסוך הנוגע לדרכי גישה לחלקת קרקע בבעלות משותפת של מספר גורמים, לרבות התובע והנתבע, בעיר שפרעם. התובע, שבבעלותו מגרש 14/4, טוען כי רכש טובת הנאה מכוח שנים של שימוש בכביש מעבר הממוקם בצידו המזרחי של נכסיו, העובר במגרש 14/3 הסמוך של הנתבעת. אינטרס זה, כטענת התובע, מקנה לו זכות להיכנס לחלקתו ברגל או ברכב. עם זאת, הנתבעת חסמה כביש גישה זה בשנת 2017 במהלך עבודות בנייה במגרש שלהם. השופט, לאחר ששמע את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. לגופו של עניין, התובע לא תיחם באופן ברור את תוואי דרך המעבר בתוך מגרש הנתבעת, והותיר את בית המשפט ללא הבנה מדויקת של היקף הסגת הגבול הנטענת. זאת ועוד, טענת התובעת בדבר שימוש רצוף בכביש הגישה המזרחי למעלה משלושים שנה לא הוכחה. מהראיות עולה כי התובע שהה מחוץ לישראל תקופות משמעותיות, ובכך שבר את השימוש הרציף הנטען בו. בנוסף, טענתו הנוכחית של התובע סתרה את גרסתו העובדתית הקודמת בהליך נפרד, וערערה את אמינותו. השופטת ציינה גם את הימנעותו של התובע מלגלות מסמך מכריע, הסכם החלוקה של חלקה 14, אשר הטיל ספק בתום לבו – דרישה לסעד מן היושר. לאור ממצאים אלה, החליטה השופטת לדחות את תביעת התובע. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 2,500 ₪, כאשר פיקדון בית המשפט יועבר לבא כוח הנתבע. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ומהווה הכרעה סופית בעניין.