רע"א 51311-05-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות את בקשת המבקשים לעיכוב פינויים מדירה. מקורו של הפינוי בתביעה שהגישה רשות הפיתוח, המבקשת לסלק את המבקשים ומספר נתבעים נוספים מחלקת קרקע בתל אביב. החלטת הערכאה הנמוכה יותר, עליה לא ערערו המבקשים, קיבלה את טענת רשות הפיתוח והורתה על הפינוי. בהמשך ניסו המבקשים לבטל את פסק הדין בבית משפט השלום, והגישו בין היתר תביעה למשפט חוזר אזרחי בעילה של מרמה וקנוניה. בית משפט השלום דחה את בקשתם, מה שהוביל את המבקשים לערער לערכאה גבוהה יותר. אולם גם ערעור זה נדחה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר בעניין סעד זמני ועיכוב ביצוע. סיכויי הצלחת תביעתם של המבקשים נחשבו נמוכים ביותר, וטיעוניהם לעיכוב ביצוע לא היו משכנעים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי מצבם של המבקשים אינו מצדיק התייחסות מיוחדת, מה גם שהם היו מיוצגים על ידי עורך דין לאורך כל ההליך הקודם. פסק הדין הדגיש את הקשיים בביטול פסק דין שניתן בהסכמה, כפי שהיה במקרה של החלטת בית המשפט המחוזי. לבסוף, מאזן הנוחות לא היה לטובת המבקשים, שכן בית המשפט פקפק בתביעתם לקרקע וסבר כי ניתן לתקן כל נזק פוטנציאלי באמצעות פיצוי כספי, אותו ניתן לתבוע גם לאחר הפינוי. החלטה זו אישרה למעשה את צו הפינוי ודחתה את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע.