ת"א 36343-06-21

תקציר

הנתבעת חתמה עם התובעת על שני הסכמי חכירה – האחד בשנת 1997 והשני בשנת 2003 – לחלקת מקרקעין. בהסכם האחרון נקבע כי הנתבעת, כערבה, הסכימה שלא להעביר את חוזה החכירה לצד שלישי, כי התובעת תוכל לסיים את החכירה בהתראה של 30 יום מראש, וכי חוזה השכירות יסתיים עם מותו של השוכר. לאחר פטירת החוכרת, ביקשה התובעת כי הנתבע יפנה את המקום, אך היא סירבה. הנתבעת טענה כי היא הייתה "הרוח החיה" מאחורי חוזה השכירות וביצעה השקעות בנכס, אך לא סיפקה כל ראיה לכך. עוד טענה כי חוזה השכירות חולק לשתי חלקות משנה וכי התביעה התייחסה רק לאחת מהן, אך הדבר לא הוזכר בכתב ההגנה שלה ובית המשפט התעלם ממנו. טענת התובע כי הנתבע התעלם מדרישותיהם לפנות את הנכס לא הייתה שנויה במחלוקת, ועל כן פסק בית המשפט לטובתה. השופטת קבעה כי על הנתבעת לפנות את כל חוזה השכירות עד ליום 31.8.24, מה שיאפשר לה למצוא הסדרים חלופיים לעבודות המאוחסנות בו. בהתחשב במצבה הבריאותי והכלכלי של הנתבעת, השופט לא הורה לה לשלם הוצאות.