ת"פ 72373-12-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים כפי שהם עולים מתוך הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי להחלטת בית משפט השלום בבאר שבע בת"פ 72373-12-25 (עציר) מדינת ישראל נ' מוחמד דהיני** **מבוא** ההחלטה הנדונה עוסקת בטענה מקדמית שהעלתה ההגנה בבית משפט השלום בבאר שבע, בנוגע להכללת עובדה מסוימת בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם. העובדה הנדונה (סעיף 3 לכתב האישום) נוגעת למציאת כלי נשק ותחמושת בחדר בו שהה הנאשם, אך ללא ייחוס כל אליו של ידיעה, שליטה או מעורבות בעניין. בית המשפט, כבוד השופט ערן צברי, נדרש לשאלה האם יש מקום למחוק את סעיף זה מכתב האישום, מכוח טענת הגנה מן הצדק. **הסוגיה המרכזית: הכללת עובדות שאינן מיוחסות לנאשם בכתב האישום – עקרונות וחידושים** 1. **כתב האישום כמסמך מכונן:** בית המשפט מדגיש את תפקידו המרכזי של כתב האישום בהליך הפלילי. הוא גודר את גדר המחלוקת, מבהיר את מהות האישומים, ומנחה את הנאשם ואת בית המשפט בדבר הראיות שעליהן מתבססת התביעה. כפי שצוין בסעיף 18, כתב האישום אמור לשמש לשלב בירור האשמה וקביעתה. 2. **הדגש על העובדות:** בהתאם לתיקון 39 לחוק העונשין, חל מעבר ממרכז הכובד מהוראות חיקוק לעובדות המתוארות בכתב האישום (סעיף 20). עיקרון זה מתבטא בסעיפים שונים בחוק סדר הדין הפלילי ובחוק העונשין, כגון סעיף 40י(ד) לחוק העונשין, הדורש שכתב האישום יכלול את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אם הנאשם הודה בהן (סעיף 27). 3. **הגנה מן הצדק (סעיף 149(10) לחסד"פ):** ההגנה העלתה טענה זו, המאפשרת לבית המשפט לפסול כתב אישום או חלק ממנו, אם לדעתו יש בכך משום הגנה מן הצדק. טענת ההגנה התבססה על שני מישורים: * **מישור הפורמלי:** טענה כי הכללת סעיף 3 אינה הוגנת, נועדה "להשחיר את פני הנאשם" ומעידה על התנהלות שרירותית וחוסר תום לב מצד התביעה. * **מישור המהותי:** טענה כי לא נטען שהנאשם ידע, היה לו גישה או שליטה על הנשק, וכי העובדה שהתיק בעניין החזקת האמל"ח נסגר מחוסר ראיות כנגדו מחזקת טענה זו. 4. **הכללת עובדות שנסגרו מחוסר ראיות:** זוהי הסוגיה המרכזית והחדשנית בהחלטה. בית המשפט מתמודד עם מצב בו התביעה מבקשת לכלול בכתב האישום עובדות הנוגעות לעבירה (החזקת אמל"ח) שהחקירה והבחינה בעניינה הסתיימו בסגירת התיק נגד הנאשם מחוסר ראיות. * **הבחנה בין הרשעה לפי סעיף 184 לחסד"פ לבין הכללה בכתב האישום:** בית המשפט מחדד את ההבדל בין סמכותו להרשיע נאשם בעבירה שלא נטענה במפורש בכתב האישום, מכוח סעיף 184 לחסד"פ, לבין מצב בו התביעה *בכוונת תחילה* מכניסה עובדות לכתב האישום, תוך אי-הכללת סעיפי חיקוק רלוונטיים, על אף שהתיק בעניינן נסגר (סעיף 23). * **הנחיה 3.1 לפרקליט המדינה:** בית המשפט מתייחס בהרחבה להנחיה זו, המדגישה את הצורך בניסוח מדויק, קפדני וראוי של כתב האישום (סעיף 32). ההנחיה מתייחסת גם להכללת נסיבות רלוונטיות, בין לחומרה ובין לקולה (סעיף 33), אך גם מזהירה מפני הכללת עובדות מחמירות ללא תשתית ראייתית מספקת או זיקה למעשה (סעיפים 34-35). * **תקנות החוק למניעת זיהום אוויר (העמדה לדין) ותקנות השבים:** בית המשפט מפנה לחוק המידע הפלילי, הקובע איסור על גופים לא מוסמכים להביא מידע מתיק סגור בחשבון שיקוליהם (סעיף 38). על אף שהתוספת השישית לחוק אינה מפרטת את בית המשפט כמקבל מידע על תיק שנסגר, הניתוח מראה שהעקרונות של מניעת שימוש במידע שנסגר מחוסר ראיות עשויים לחול. * **השוואה לפסיקה:** בית המשפט סוקר פסיקה רלוונטית: * **ע"פ 5316/13 מסאלחה:** מקרה בו בית המשפט העליון העיר באופן דומה לגבי הכללת אירוע תקיפה שלא היה קשר של המערער אליו, וציין ש"טוב היה שאירוע זה לא היה נכלל בכתב האישום". * **רע"פ 3364/14 מנצור:** בקשת רשות ערעור נדחתה, מאחר שלא נגרם עיוות דין בגזירת הדין. * **ת"פ (שלום כ"ס) 20615-12-15 גלבוע:** התקבלה טענה להגנה מן הצדק ביחס לאירוע שלא יוחס במפורש, מחשש להרשעה בו או להפניית משאבים להתגוננות. * **ת"פ (שלום ת"א) 43484-08-18 אסייג:** בית המשפט הורה על מחיקת סעיפים מכתב האישום שהיו מיותרים, לא היו קשורים למעשה העבירה הנטען, ולא תיארו השתלשלות עניינים המובילה למעשה. 5. **עיוות דין והפרת עקרונות הצדק:** בית המשפט מגיע למסקנה כי הכללת סעיף 3 בכתב האישום, במיוחד לאור סגירת התיק בעילת חוסר ראיות, גורמת לנאשם לעיוות דין ומנוגדת לעקרונות של צדק והגינות משפטית (סעיף 54). * **השפעה על עונש:** בית המשפט חושש שהכללת העובדות הללו, על אף שהתיק נסגר, נועדה להשפיע על גזירת העונש ולהביא לעונש חמור יותר מזה שהיה נדון בעבירת השהייה שלא כדין בלבד (סעיף 53). * **השתק (Estoppel) של התביעה:** בית המשפט קובע כי התביעה, אשר בחרה לסגור את התיק מחוסר ראיות, מושתקת מלפעול בדרך מקבילה המהווה "מסלול עוקף" להחלטה זו. סגירת התיק מחוסר ראיות פירושה שהתובע המוסמך קבע שאין סיכוי סביר להרשעה, ולכן לא ניתן "לגבות" מחיר מהנאשם בשל עובדות אלו (סעיף 58). 6. **חידוש משפטי – "ללכת בלי ולהרגיש עם":** בית המשפט משתמש בניסוח ציורי כדי לתאר את מהות הפגם. לטענתו, עובדה 3 הונחה בכתב האישום כאבן שאין לה הופכין, ומטרתה לאפשר למאשימה "ללכת בלי ולהרגיש עם" – כלומר, ליהנות מהצגת העובדות מבלי שתידרש להוכיחן, ובכך ליצור רושם שלילי אצל בית המשפט. ההחלטה לסגור את התיק הופכת את האבן הזו לאחת שאסור להפוך אותה, כדי לא לפגוע בנאשם מעבר למה שהתבקש (סעיף 61). **החלטה** לאור האמור, בית המשפט הורה על **מחיקת עובדה 3 מכתב האישום**. הנאשם ישיב לעובדות 1-2 לכתב האישום בלבד. **סיכום והשפעות** ההחלטה מדגימה את תפקידו של בית המשפט כ"מגן" מפני התנהלות תביעתית בלתי הוגנת או שרירותית. היא מחזקת את העיקרון שכתב האישום צריך לשקף נאמנה את האישומים הפליליים שניתן יהיה להוכיחם, ואין להשתמש בו ככלי להצגת מידע או עובדות שבית המשפט סגר מחוסר ראיות, גם אם הן נוגעות לנסיבות שאירעו במקום. ההחלטה מהווה חיזוק לעקרון ההגינות וההתאמה בין הליך ההאשמה לבין הראיות הזמינות, ומונעת מצב שבו נאשם נאלץ להתגונן מפני אישומים או עובדות שנקבע לגביהם כי אין סיכוי סביר להרשעתו.