תא"מ 777-04-20

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תאונת דרכים שנויה במחלוקת. רכבו של התובע נפגע בהתנגשות עם גנב רכב שגנב את רכבו של הנתבע. התובע טען כי הנתבע התרשל ובכך גרם לתאונה ולנזק לרכושם בעקבותיה. לגופו של עניין, טען התובע כי פעולת היציאה של הנתבע מרכבו בזמן שהמנוע פועל, וכשהמפתחות עדיין בתוכו, מהווה רשלנות. הנאשם, לעומת זאת, טען כי הם לא התרשלו, שכן מעשיהם נבעו מגורם זר מתערב - גנב שהשתמש באלימות כדי להפחיד אותם מחוץ לרכב. פסק הדין של בית המשפט צידד בנאשם. בית המשפט קבע כי מעשיהם של הנאשמים לא היו רשלניים, שכן הם לא השאירו את רכבם ללא השגחה. השופט קבע כי עדותו של הנאשם בעניין זה הייתה אמינה וכי הם נשארו קרובים מספיק לרכב, ובכך מנעו כניסה בלתי מורשית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין התאונה נותק על ידי מעשיו העצמאיים של הגנב. החלטת הגנב לגנוב את הרכב והשימוש באלימות לשם השגתה נמצאו כגורמים העיקריים לתאונה, ופטרו את הנאשם מאחריות. השופט הכיר בכך שכלי רכב נחשבים ל"דברים מסוכנים" וכי מצופה מחובת זהירות מסוימת מהנהגים. עם זאת, נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, לרבות התנהגותו האלימה של הגנב, הובילו את בית המשפט למסקנה כי הנאשם פעל באופן סביר ולא יכול היה לצפות את הגניבה. לפיכך, תביעת התובע לפיצויים נדחתה. פסק דין זה, הבהיר השופט, אינו חל על מצבים בהם נהג הוצא במרמה מרכבו ללא שימוש באלימות, והותיר פתח פוטנציאלי לתביעות עתידיות מסוג זה. כל מקרה, הדגיש השופט, צריך להיות מוכרע על פי העובדות והנסיבות הייחודיות לו.