רע"א 5386/23

תקציר

פסק הדין דן בערעור על השימוש במתקן לונה פארק, ובפרט האם יש לאפשר לאדם עם מוגבלות לעלות למתקן המסומן *סטאר פלייר*. הערכאות הנמוכות יותר פסקו בעבר לטובת הנכה, וקבעו כי סירוב הפארק לאפשר לאדם לרכוב, אך ורק בשל מוגבלותו, הוא מפלה. הפארק, לעומת זאת, טען כי הרוכב מהווה סיכון בטיחותי. שופט בית המשפט העליון שדן בערעור, מציין תחילה כי פסיקות הערכאות הנמוכות התבססו על מקרה ספציפי שבו הפארק לא ערך בדיקה פרטנית של מוגבלותו של האדם והסיכונים הנשקפים ממנו. השופט מבהיר כי השימוש בצמיד נכה, המעיד על סיכון פוטנציאלי, אינו כשלעצמו מפלה. עוד מוסיף השופט כי על מפעילי פארקי השעשועים לאזן בין חובות השוויון והבטיחות, ובחינה פרטנית ראויה במקרים אלה. במקרה ספציפי זה, מאחר שהפארק לא ערך כל בדיקה, עומדת פסיקת הערכאות הנמוכות יותר. עם זאת, גם אם בהוראות היצרן או בתקן הישראלי לא מוזכרות מוגבלות נפשית, חובת הזהירות של הפארק מחייבת אותם להתייחס לרוכבים עם מוגבלות כזו באופן שונה, אם יש הצדקה לדאגה. לבסוף, השופט מדגיש את חשיבות השוויון, במיוחד עבור אנשים עם מוגבלות, אך גם מכיר בחובותיהם האחרות של מפעילי פארקי שעשועים, לרבות חובתם להגן על בטיחות המבקרים ופרטיותם. ככלל, פסק הדין מבהיר את האיזון העדין הנדרש במצבים אלה ומאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בשל היעדר בדיקה פרטנית, ומציין כי פעולות הפארק לא היו לגיטימיות.