עת"מ 8375-02-24

תקציר

פסק הדין דן בשתי עתירות המערערות על החלטת שר הפנים בנוגע למעמדם של אזרחי אתיופיה השוהים בישראל ללא היתר. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב של השר בענייני הגירה, והדגיש את ריבונות המדינה בהחלטה מי רשאי להיכנס. העותרים טענו כי קיימת מדיניות אי-גירוש לאתיופים, אך בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. במקום זאת, הונפקו רישיונות שהייה זמניים לאזרחי אתיופיה מתיגראי שהגישו בקשות מקלט, ללא פעולות הרחקה במהלך תהליך הבדיקה. בית המשפט ציין כי החלטות משפטיות קודמות שהעניקו תושבות ארעית לא ביססו מדיניות גורפת של אי-גירוש. השר גם הראה נכונות לבחון בקשות מקלט פרטניות, גם עבור אלה שנדחו בעבר, והדגיש מעבר להערכות של כל מקרה לגופו – שינוי שניכר גם במקרים קודמים שבהם היו מעורבים אזרחי דרום סודן. בית המשפט מצא כי החלטת השר נתמכת היטב בחוות דעת מקצועיות של גופים ממשלתיים שונים ואינה מצדיקה התערבות. חוות הדעת המנוגדות של העותרים לא שינו את פסק הדין, שכן ההחלטה התבססה על הערכות מידע יסודיות ומגוונות. בית המשפט דחה את שתי העתירות, והתיר לאזרחי אתיופיה שנפגעו זמן להתארגן לעזיבה מרצון או לנקוט בפעולות אחרות עד 10 ביולי 2024, מבלי להשאיר מקום לחלוקת הוצאות משפט.