ת"צ 64235-03-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה בנוגע לבקשת אישור תובענה ייצוגית, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **הרקע המשפטי והסוגיות המרכזיות** ההחלטה עוסקת בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "האב סייבר סיקיורטי בע"מ" (להלן: "החברה") ומנכ"לה, מר אייל משה, בטענה להפרת חובות דיווח לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"). עילת התביעה המרכזית נובעת מאיחור לכאורה בדיווח מיידי על פסילת זכייתה של חברת "קיופוינט טכנולוגיות בע"מ" (להלן: "קיופוינט"), חברה בת של החברה, במכרז של משרד הביטחון. הסוגיות המרכזיות הנדונות בהחלטה הן: 1. **קיום "אפשרות סבירה" להוכחת הפרת חובת דיווח:** האם החברה הפרה את חובת הדיווח המיידי בכך שלא דיווחה בזמן על כוונת משרד הביטחון לפסול את זכיית קיופוינט, על אי-עמידתה של קיופוינט בתנאי הסף של המכרז, ועל הודעת הפסילה עצמה. 2. **קיום "אפשרות סבירה" להוכחת נזק:** האם נגרם לכאורה נזק לחברי הקבוצה כתוצאה מהאיחור בדיווח. 3. **אחריות המשיבים:** האם המשיבים (החברה ואייל משה) אחראים לפרט המטעה. 4. **עילות תביעה נוספות:** האם קיימות למבקשים עילות תביעה נוספות מעבר לאלו הנובעות מחוק ניירות ערך. 5. **תנאים נוספים לאישור:** קיומה של עילת תביעה אישית למבקש, קיום שאר התנאים לאישור תובענה ייצוגית, והגדרת הקבוצה. **ניתוח משפטי של עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **רף ההוכחה בשלב אישור התובענה הייצוגית – "אפשרות סבירה" (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות):** * ההחלטה מדגישה כי בשלב הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, נדרש מהמבקש להוכיח "אפשרות סבירה" שהשאלות המהותיות יוכרעו לטובת הקבוצה. רף זה נמוך מ"מאזן ההסתברויות" הנדרש בהליך אזרחי לגופו. * ההחלטה מציינת את הקושי בהגדרת רף זה בפסיקה ומביאה גישות שונות, כולל זו הגורסת כי הרף עולה ככל שיש בפני בית המשפט די מידע להכרעה לגופה של המחלוקת, בפרט במחלוקות משפטיות או עובדתיות בהן התמונה מלאה. 2. **חובת הגילוי והאיסור על "פרט מטעה" לפי חוק ניירות ערך:** * **חשיבות המידע בשוק ההון:** ההחלטה מדגישה את חשיבות המידע כ"נשמת אפו של שוק ההון", ואת מטרות חובת הגילוי: הגנה על משקיעים, יצירת אמון, שמירת יעילות השוק והממשל התאגידי, והרתעת בעלי כוח ממעשים תרמיתיים. * **חובת הדיווח המיידי (סעיף 36(א) לחוק ניירות ערך ותקנות הדיווח):** ההחלטה מפרטת את חובת הדיווח המיידי על אירועים מהותיים (תקנה 36(א) לתקנות) ואת ההגדרה הרחבה של "פרט מטעה" (סעיף 1 לחוק), הכוללת גם הימנעות מגילוי (מחדל) של דבר חסר העלול להטעות. * **"התפתחות מהותית" (תקנה 37א2 לתקנות הדיווח):** ההחלטה מיישמת את תקנה 37א2(א) הקובעת חובת עדכון על כל "התפתחות מהותית" ביחס לאירוע או עניין שכבר דווח עליו, גם אם לא הייתה חובה לדווח על האירוע המקורי. ניתוח זה חיוני להבנת הטענה שהחברה הייתה מחויבת לדווח על התפתחויות הנוגעות לזכיית קיופוינט, לאחר שדיווחה על הזכייה עצמה. * **"נודע לתאגיד לראשונה" (תקנה 30(ב)(3) לתקנות הדיווח):** ההחלטה עוסקת באופן מהותי בפרשנות מונח זה, ובאחריות המיוחסת לחברה. המדובר בידיעה של נושאי משרה בכירים בחברה (יו"ר דירקטוריון, מנכ"ל, סמנכ"ל כספים, מזכיר תאגיד ועוד). * **"פרט מטעה" והנטל להוכחת אי-ידיעה (סעיפים 31, 33, 38ג, 52יא, 52יג לחוק ניירות ערך):** ההחלטה מדגישה כי נטל ההוכחה לגבי אי-קיום חובת דיווח מוטל על המשיבים (החברה ואייל משה), בפרט בכל הנוגע להוכחת קיומן של הגנות (כגון נקיטת אמצעים נאותים, אי-ידיעה). הדבר מחזק את תפקיד הדירקטורים והמנכ"ל בחברות ציבוריות. 3. **הבחנה בין "רשלנות" ל"ידיעה" או "עצימת עיניים" (עניין ברנדיס):** * ההחלטה מבססת את אחריות החברה על עקרונות שנקבעו בפסיקה (כמו עניין ברנדיס), לפיהם לעניין דיווחים מיידיים, נדרשת "ידיעה בפועל או עצימת עיניים", ולא די ברשלנות. * "עצימת עיניים" מפורשת כהתנהגות שבה אדם "עצם את עיניו מלראות או אטם את אוזניו מלשמוע", ולא רק הימנעות מפעולה סבירה לבירור המידע. * ההחלטה קובעת כי אין לייחס לחברה את ידיעת קיופוינט באופן אוטומטי (גם אם קיופוינט היא חברה בת), ונדרשת הוכחת ידיעה בפועל של נושאי המשרה הרלוונטיים בחברה המדווחת. 4. **קשר סיבתי והוכחת נזק:** * **"אפשרות סבירה" לנזק:** בשלב זה, די בהוכחת "לכאורה" של נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). אין צורך בכימות מדויק של הנזק. * **היפותזת השוק היעיל:** ההחלטה מתייחסת לתיאוריה זו, לפיה מחירי ניירות ערך משקפים את כל המידע הזמין, ופרט מטעה גורם לעיוות מחיר. הדבר מפחית את הצורך בהוכחת הסתמכות אישית של כל בעל מניות. * **שיטות חישוב נזק:** ההחלטה מזכירה את שיטות חישוב הנזק (חסרון כיס, rescissionary damages, שיטת חסרון הכיס המקורבת) ואת הנטל המוטל על התובע להוכיח קשר סיבתי, ועל הנתבעים להוכיח גורמים חיצוניים לנזק (נטל משני). * **חשיבות הפרסומים בזמן אמת:** ההחלטה מייחסת משקל מסוים להצהרות החברה בדיווחיה בזמן אמת, כראיה להשפעת האירועים על שער המניה, גם אם אינן מכריעות. * **הבחנה בין איחור בדיווח לגרימת הנזק:** ההחלטה מבהירה שגם אם קיימים אירועים נוספים שהשפיעו על שער המניה, אין בכך כדי לשלול אפשרות סבירה שהאיחור בדיווח תרם לנזק. 5. **עילות תביעה נוספות:** * ההחלטה מאשרת כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילות נוספות (נזיקין, חוזים, חברות) מלבד עילות חוק ניירות ערך. * עם זאת, הדגש הוא על כך שנדרשת תשתית ראייתית ראשונית ספציפית לכל דירקטור ונושא משרה, והנטל להוכחת עילות אלו (כגון רשלנות, תרמית) גבוה יותר מאשר בעילות לפי חוק ניירות ערך, ודורש הוכחת הסתמכות. * ההחלטה קובעת כי לא הוכחה אפשרות סבירה לקיומן של עילות אלו במקרה הנדון, בפרט לאור היעדר התיישנות בעילות חוק ניירות ערך. 6. **בעלי תפקידים בחברה והפרדת אישיויות משפטיות:** * **הפרדת אישיות משפטית:** ההחלטה דוחה את הטענה שיש לייחס אוטומטית את ידיעת חברת הבת (קיופוינט) לחברה האם. נקבע כי הדבר נוגד את הלכת ברנדיס, הדורשת ידיעה בפועל או עצימת עיניים של נושאי משרה בחברה המדווחת. * **תפקידי המנכ"ל והמשנה למנכ"ל:** ההחלטה מתייחסת לאחריותו של המנכ"ל (אייל משה) ושל המשנה למנכ"ל (דותן), תוך בחינת היקף תפקידם לצורך ייחוס ידיעה. * **הגנה לדירקטורים (והסתלקות מהם):** ההחלטה מאשרת הסתלקות מהתביעה נגד הדירקטורים (למעט אייל) על בסיס תצהיריהם כי לא היו מודעים לאירועים, תוך שמירת זכות המבקשים לחידוש ההליכים אם יתברר שהתצהירים שקריים. הדבר מדגיש את חשיבות התצהירים והאמון הניתן בהם בשלב זה. * **זכייה משותפת או נפרדת:** ההחלטה מדגישה את החובה של כל אחד מנושאי המשרה הרלוונטיים בחברה להבטיח דיווח בזמן. 7. **מנגנוני פיקוח ואכיפה:** * **תפקיד הרשות לניירות ערך:** ההחלטה מציינת (בסעיף 9.2) כי דיווחים נוספים פורסמו בעקבות "שיחות שקיימה החברה עם סגל רשות ניירות ערך", מה שמרמז על תפקיד הרשות בפיקוח ובאכיפה. * **תפקיד מומחה בית המשפט:** ההחלטה מציעה (בסעיף 127) כי ייתכן שיהיה צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת הנזק, לנוכח המחלוקות המקצועיות בין המומחים. **חידושים ונקודות משמעותיות בהחלטה:** * **פרשנות "עד" לעניין זמן דיווח:** ההחלטה מציעה פרשנות מצמצמת למונח "עד" (סעיף 102), לפיה אם נודע לתאגיד על אירוע בשעה 17:00 בדיוק, יש לפרש זאת כחלוף תחת תקנה 30(ב)(1) לתקנות הדיווח, המחייבת דיווח למחרת עד השעה 09:30, ולא תחת תקנה 30(ב)(2)(א) המחייבת דיווח עד השעה 13:00. פרשנות זו תורמת לקידום מטרת הגילוי המהיר. * **הדגשת הצורך בתשתית ראייתית ספציפית:** ההחלטה מדגישה כי טענות כלפי דירקטורים ונושאי משרה דורשות תשתית ראייתית ראשונית ספציפית, ולא רק אזכור כללי. * **אי-ייחוס ידיעת חברה בת לחברה אם ללא הוכחה:** ההחלטה קובעת כי לא ניתן לייחס אוטומטית את ידיעתה של חברת הבת לחברה האם, אלא נדרשת הוכחת ידיעה בפועל או עצימת עיניים של נושאי משרה בחברה האם, בהתאם להלכת ברנדיס. * **הכרה באיחור של יום מסחר אחד כעילת תביעה:** ההחלטה קובעת כי איחור של יום מסחר אחד בדיווח מיידי מהווה בסיס סביר לתובענה ייצוגית. * **הכרה ב"עילת תביעה אישית" של המבקשת 1 (חברה):** ההחלטה מאשרת כי גם תאגיד יכול להיות "אדם" לצורך הגדרת התובע הייצוגי, וכי רכישת המניות ביום 24.3.2022 (לפני פתיחת המסחר) מספיקה לצורך הוכחת עילת תביעה אישית בשלב זה. * **דחיית עילת התביעה של בעל מניות ותיק:** ההחלטה דוחה את התביעה עבור מי שהחזיק במניות עוד לפני מועד ההטעיה הנטען, שכן לשיטתה לא נגרם לו נזק כתוצאה מההטעיה עצמה, אלא מהגילוי עליה. **סיכום ההחלטה** בית המשפט אישר את התובענה כייצוגית בחלקה. הוגדרה קבוצה הכוללת את מי שרכשו מניות החברה בתקופה שבין יום 24.3.2022 (שעה 09:30) ליום 27.3.2022 (שעה 09:32), למעט מי שמכרו את כל מניותיהם לפני פרסום הדיווח על הפסילה. עילות התביעה הן מכוח חוק ניירות ערך בקשר עם האיחור בדיווח על הפסילה. התובעת המייצגת היא חברת סייקס חברה למסחר (1982) בע"מ. **התקבלו:** * טענות המבקשים לגבי איחור של יום מסחר אחד בדיווח על הפסילה. * טענות המבקשים כי נגרם לכאורה נזק כתוצאה מהאיחור. * טענות המבקשים כי החברה ואייל משה אחראים לאיחור בדיווח. * עילת התביעה האישית של המבקשת 1. * קיומם של שאר התנאים לאישור התובענה הייצוגית. **נדחו:** * טענות המבקשים כי החברה הפרה חובת דיווח במועד מוקדם יותר (לגבי כוונת הפסילה או אי-עמידה בתנאי סף). * טענות המבקשים לגבי עילות תביעה נוספות מעבר לחוק ניירות ערך. * עילת התביעה האישית של המבקש 2 (מר גיא אברהם פלג). ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על החברה ונושאי המשרה שלה לקיים חובות דיווח מדויקות ובזמן, תוך בחינה קפדנית של עיתוי הידיעה ופרשנות דיני ניירות ערך.