ת"א 8506-09-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבע, בית חולים, לא עמד בסטנדרט הטיפול המצופה ממנו בטיפול בצעירה שהציגה בעיות נפשיות. לגופו של עניין, הנתבעת התרשלה בשחרור המטופלת מחדר המיון במצבה המבולבל והלא יציב. המטופלת דיווחה על מחשבות אובדניות ועל שמיעת קולות מפקדים, אך צוות בית החולים ייחס את הסימפטומים שלה להרעלת סמים ושחרר אותה מבלי לבצע בדיקות או חקירות מספקות. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של הטרואנמנזה – מידע שהתקבל מצד שלישי – שהיה חסר במקרה זה, וציין כי הסתמכות הצוות על דיווחיו הסובייקטיביים של המטופל אינה מספקת ואינה בטוחה. כמו כן, הצוות לא הצליח לבצע אבחנה מבדלת, וההחלטה לשחרר את המטופל התקבלה בחופזה מבלי לשקול את כל האפשרויות, כולל פסיכוזה. העדים המומחים הסכימו כי מצבה של המטופלת אינו יציב ומסוכן, והערכת הצוות את רמת הסיכון שלה אינה מספקת. בית המשפט גם מתח ביקורת על טענת ההגנה כי שעות הלילה מצדיקות אבחון וטיפול חפוזים, וקבע כי הם בלתי סבירים ובלתי מתקבלים על הדעת. באשר לסיבתיות, קבע בית המשפט כי התאבדותה של המטופלת זמן קצר לאחר שחרורה הייתה קשורה לכאורה לטיפול הרשלני שקיבלה. טענת הנאשם כי ההתאבדות ניתקה את הקשר הסיבתי נדחתה, שכן בית המשפט נחה דעתו כי מותה של המטופלת אירע בסמוך לאחר שחרורה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 2,315,000 ₪, שכללו פיצויים בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות והוצאות קבורה. כמו כן חויב הנתבע לפצות את התובע בגין הוצאות העד המומחה ושכר טרחת עורך דין בסך 541,710 ₪.