ה"פ 5507-02-16

תקציר

התיק סובב סביב עסקאות נדל"ן סותרות בהן היו מעורבים זכריה יפת ז"ל, יורשיו יונתן ושאלתיאל יפת והמבקשים יאיר ברדה וחברת אורלי ברדה. בשנת 1990 חתם יפת על הסכם רכישה עם הבעלים המקוריים, מזל וסעדיה צנני, לרכישת דירה בהוד השרון. העסקה השנייה נערכה בשנת 2014 בין בני הזוג צנני לבין המבקשים, והובילה לפסק דין המאשר את המכירה. המחלוקת המרכזית היא איזו עסקה מקבלת עדיפות. החלטת בית המשפט מצדדת במבקשים, וקובעת כי העסקה משנת 2014 קודמת להסכם משנת 1990. על פי פסק הדין, יורשיו של יפת לא רשמו הערת אזהרה בדבר זכויותיהם בנכס במשך כ-25 שנה, דבר המלמד על חוסר תום לב. הרישום נבע מחשדות לעסקה סותרת, מה שחיזק עוד יותר את הרעיון של חוסר תום לב. מנגד, המבקשים פעלו בתום לב וערכו בדיקת נאותות באמצעות בדיקה שוטפת של רישום המקרקעין. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המבקשים לא היו בתחרות עם יונתן ושלתיאל, וקבע כי ברדה והחברה הם הרוכשים החוקיים כמפורט בפרוטוקול פירוק השותפות. זאת ועוד, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להחזקתם בדירה. הטענות בעל פה לחזקה מיידית עם חתימת ההסכם משנת 1990 סתרו מסמכים כתובים לפיהם החזקה תועבר כעבור שנה. גם העדויות בדבר תשלום מחיר הרכישה המלא נעדרו עקביות וראיות תומכות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה לביסוס חוסר תום לב מצד המבקשים או להוכחת חזקתם. בסופו של דבר קבעה השופטת כי הזכויות שנרכשו על ידי המבקשים בעסקה משנת 2014 גוברות על אלה של יונתן ושלתיאל. פסק הדין הורה על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת זכריה יפת ופסק למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבעים. פסק הדין, שניתן לערער עליו בתוך 45 יום, מדגיש את החשיבות של רישום הערות אזהרה בענייני מקרקעין במועד כדי לשמור על תום הלב ולהימנע מעימותים.