ע"א 1211/96

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט לערעורים חלק על החלטתו הראשונית של בית משפט קמא והגיע למסקנה כי יש לקבל את ערעורו של המפרק. הסוגיה העיקרית סובבת סביב סמכותו של המפרק, לפי סעיף 288 לפקודה, לדרוש מסמכים ולחקור יחידים שעשויים להחזיק במידע הנוגע לחברה הנמצאת בפירוק. סעיף זה מסמיך את בית המשפט לזמן יחידים, לרבות צדדים שלישיים, אשר יוכלו לספק תובנות בעלות ערך בענייני החברה, גם אם אין להם קשר ישיר לחברה. ערכאת הערעור הדגישה כי המפרק יכול לחייב גילוי מסמכים, כגון הערכות שווי, מצדדים שלישיים אם מסמכים אלה עשויים להכיל מידע על עסקי החברה טרם קריסתה. עוד הודגש בפסק הדין כי סמכותו של המפרק נרחבת אך יש להפעילה בפיקוח שיפוטי כדי למנוע עומס מופרז על הנחקרים. זאת ועוד, צוין כי הזכות לפרטיות או לחיסיון הנטענת על ידי המשיב, צד המוערך כמחזיק במידע רלוונטי, אינה גוברת על האינטרס המשפטי והציבורי בחשיפת האמת הרלוונטית לפירוק. לפיכך, בית המשפט חייב את גילוי דו"ח הערכת השווי למפרק, תוך מתן אפשרות למשיב להעלות טענות ספציפיות בדבר סודיות או הוצאות בהליכים עתידיים. בסופו של דבר, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בהתאם להנחיות אלה, בדגש על איזון צרכי החקירה של המפרק מול כל פגיעה אפשרית במשיב.