ה"פ 794/06

תקציר

הסכסוך נסוב סביב מכירת נכס בבעלות שני אחים, המבקש (אלי) והמשיב מס' 3 (דורון), שהחזיקו כל אחד בחלקו השווה. המשיב מס' 1, הרוכש, פנה לאחים בבקשה לרכוש אולם הממוקם בקומה השלישית בבניין בתל אביב. מנהלי המשיב מס' 1, משה בן מנחם ואברהם גרמיזה, קיימו שיחות ראשוניות עם אביו של דורון, שהפנה אותם לבנו דורון. דורון, שהיה מחוץ לארץ, הפנה אותם לאחיו אלי והסמיך אותו לנהל משא ומתן על המכירה. לאחר מכן ניסחו אלי והמנהלים מזכר הבנות, המפרט את עיקרי תנאי המכירה, לרבות מחיר של 190 אלף דולר בתוספת עד 10,000 דולר היטל השבחה, ותנאי תשלום. המזכר נחתם בין הצדדים, והמשיבה מס' 1 שילמה לאלי 1,000 דולר כפי שהוסכם. עם זאת, בעקבות ניסוח התזכיר התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לתנאי החוזה, מה שהוביל להתמוטטות המשא ומתן. לאחר מכן ביקש המבקש את ביטול התזכיר, והמשיב התנגד לו. בית המשפט בחן את מעמדו המשפטי של התזכיר ומצא כי הוא מהווה חוזה מחייב. בית המשפט קבע כי כוונת שני הצדדים הייתה ליצור מערכת יחסים משפטית, כפי שעולה מהתנהלותם ומהפרטים המתוארים בתזכיר עצמו. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי התזכיר חסר ודאות, וקבע כי ניתן להשלים את הפרטים החסרים מאוחר יותר בהתאם לחוק החוזים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי למבקש הייתה סמכות לפעול כשלוחו של דורון ולחייב אותו בתנאי התזכיר. בסופו של דבר דחתה השופטת את טענת המבקש וקבעה כי מזכר ההבנות הוא חוזה מחייב מבחינה משפטית. המבקש והמשיב מס' 2 חויבו לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.