רע"א 52079-09-22

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת המבקש לתקן את כתב התביעה, אשר ישנה יסוד עובדתי מרכזי הנוגע למעמדו כחייב. בית משפט קמא הדגיש את העיתוי המאוחר של הבקשה, שהוגשה כשנתיים לאחר הגשת התביעה הראשונית, ואת השפעתה הפוטנציאלית על התקדמות המשפט ויעילותו. המבקש טען כי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ואינו יכול לצאת מהארץ או לנהל חשבון בנק, אך בהמשך נקבע כי לא כך הדבר. בית המשפט שקל את הסברו של המבקש כי הסתמך על מידע מוטעה של פקידי הבנק, אך מצא כי אין בו די, מה גם שכתב התביעה התייחס גם להשלכות נטענות אחרות. השופט הגיע למסקנה כי תיקון התביעה יהווה תקדים מזיק, וייצור מצב שבו צדדים יוכלו לטעון טענות עובדתיות רשלניות, בידיעה שיוכלו לתקן אותן בהמשך. זאת, בניגוד למטרה של ייעול ההליכים האזרחיים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המבקש, המיוצג על ידי עורכי דין, לא נימק די הצורך את השיהוי בבקשת התיקון, מה גם שהתשובה שהגיש הנתבע למעלה משנה קודם לכן כבר סתרה את טענות המבקש. משכך, ההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה תוך התחשבות בהשפעה על ההליך השיפוטי ועל האינטרס הציבורי, ולא היוותה עיוות דין. לפיכך, נדחתה בקשת רשות לתיקון כתב התביעה, כאשר המבקש חויב בהוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪.