רע"א 8318/11

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך שכירות מוגנת, ובמרכזו זכותו של המבקש להישאר בדירה לאחר מות אביו. המבקש הוא הבעלים המשותף של הנכס ברחוב יבנאל בתל אביב, בו נמצאת הדירה, יחד עם אחיו ואחיותיו של אביו. לאחר שאביו של המבקש נפטר בשנת 1997, הגישה דודתם, שבבעלותה רוב הנכס, תביעה לפינויים. בית משפט השלום פסק לטובת המבקש, הכיר בו כדייר מוגן והורה לו לפנות חדר אחר. עם זאת, תביעה מאוחרת יותר שהגישו המשיבים בשנת 2003 טענה לאי תשלום דמי שכירות מוגנים וביקשה את פינוי המבקש. בית משפט השלום דחה את בקשת הפינוי, אך הורה למבקש לבצע עבודות בנייה ולשלם את יתרת דמי השכירות. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים, ובסופו של דבר פסק בית משפט השלום בהרצליה נגד המבקשים, הורה על פינויים ודחה את בקשתם לסעד מן היושר. החלטה זו אושרה גם בערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן הביאו המבקשים את העניין בפני בית המשפט העליון, וטענו כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות רבות. הם טענו לתקופה קצרה יותר של אי תשלום, טענו כי לא היו מודעים לחובת שכר הדירה וטענו למצוקה כלכלית ובריאות לקויה. בנוסף, הם טענו כי בעלותם החלקית בנכס מזכה אותם בחלק מרווחי השכירות מדירה אחרת בבניין ויש להקנות להם זכויות לשימוש עצמי. מנגד, טענו המשיבים כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור. שופט בית המשפט העליון הסכים עם המשיבים והגיע למסקנה כי החלטות הערכאות הנמוכות מנומקות היטב וכי המבקשים הפגינו חוסר תום לב בתשלומי שכר הדירה שלהם. זאת ועוד, טענות המבקשים בדבר זכויותיהם לפי חוק שיתוף במקרקעין וקיזוז דמי שכירות נמצאו מסתיימות בפסקי דין קודמים. משכך, החליטה השופטת לדחות את בקשת רשות הערעור, תוך שהיא מאשרת את צו הפינוי ומדגישה את אופיין המכריע של החלטות הערכאות הנמוכות יותר בדבר זכאותם של המבקשים לסעד מן היושר ועילות הפינוי.