רע"א 7341/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך רכושי מורכב בו מעורבים מספר צדדים. בשל טעות ברישום, הנכס המדובר נרשם כשתי חלקות נפרדות, חלקה 88 וחלקה 89. התובעת העיקרית, שהייתה נשואה למשיב, ביקשה לבסס את בעלותה בנכס על בסיס הסכם ממון. עם זאת, בתם של התובע והמשיב רכשה את הנכס ורשמה הערת אזהרה לטובתה. הפרשה הסתבכה כאשר הנכס נמכר לצד שלישי, בני הזוג אסייג, על רקע תביעות מתחרות על בעלותו, מה שהוביל להסתבכות נוספת ולהליכים משפטיים. הסוגיה המרכזית הייתה האם לעכב את ביצוע המכירה, כאשר התובע טען להקפאת הליכים לקביעת הבעלות בנכס. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, בנימוקים שונים: שיהוי מופרז מצד התובעת, פסקי דין קודמים שהטילו ספק בתוקפו של הסכם הממון, ספקנות כלפי טענת המגורים של התובעת, היעדר התחייבויותיה המשותפות ומאזן נוחות לטובת הבנק המשיב. החלטה זו אושרה בערעור לבית המשפט המחוזי, אשר הצטרף לנימוקי בית המשפט לענייני משפחה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור בפני בית המשפט העליון. המבקשת ביקשה פסק דין בעניין הבעלות בנכס, תוך עמידה על זכויותיה על פי הסכם הממון וטענה כנגד ביצוע המכירה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה. היא הסכימה עם הערכאות הנמוכות יותר כי הבקשה לעיכוב ביצוע נפגעה בשל שיהויה של המבקשת, חוסר תום הלב ותוקפן המפוקפק של טענותיה. זאת ועוד, מעמדו של הבנק כצד שלישי תמים, לצד סיכויי ההצלחה המוגבלים של המבקש בהליך העיקרי, העיבו על קבלת הבקשה. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את ההחלטה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.