ע"א 7388/97

תקציר

בית המשפט העליון אישר החלטה של בית המשפט המחוזי שהעניקה למשיב, אשתו השנייה של המנוח, 169,400 דולר - שווי דירה קטנה שהובטח לה בצוואה קודמת אך לא התקבלה בשל צוואה מאוחרת יותר המדירה אותה. בני הזוג חיו יחד למעלה מ-20 שנה, ונישואיהם הוכרו כחיים שיתופיים, הכרוכים בדרך כלל בזכויות קניין משותף. למרות שהמשיבה ויתרה בתחילה על תביעות לנכסי נישואין אחרים מתוך הבנה שהיא תירש את הדירה הקטנה, בית המשפט העליון מצא הסכם זה פסול שכן הוא לא היה בכתב, דרישה לפי חוק המקרקעין לעסקאות רכוש. המערערים, ילדיו של המנוח, תבעו פינוי ודמי שכירות מהמשיב שעדיין מתגורר בדירת משפחתם, אך טענה זו נדחתה. בית המשפט מצא כי חרף היעדר הסכם בכתב, העובדות תומכות בהסתמכותו של המשיב על ההסדר הראשוני. עוד נקבע כי אופיים הבלתי פורמאלי של הסכמי הנישואין והאמון בין בני הזוג תומכים בעניינו של המשיב. לפיכך, קבע בית המשפט כי היא שמרה על זכותה לשווי הדירה מכוח חזקת הרכוש המשותף, וציין כי רישומם של נכסים אחרים על שם ילדיו של המנוח אינו שולל חזקה זו. משכך, נדחה ערעורם של המערערים, והם חויבו לשאת בשכר טרחת עורך דינו של המשיב.