סע"ש 14845-02-18

תקציר

התובעת, גננת משלימה, תבעה את מעסיקה לפיצויים לאחר שפוטרה במהלך הריונה. לטענתה, היא פוטרה שלא כדין בתחילת שנת הלימודים ולא במאי, דבר שפגע בסיכוייה למצוא עבודה אחרת. כמו כן תבעה פיצויים בגין פיטורים במהלך ההיריון, פיצויי פיטורים, פיצויי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין עוגמת נפש. בית הדין מצא כי המעסיקה שינתה את שיבוץ התובעת לשני גני ילדים שונים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה ומטעמים ענייניים. לתובעת נודע על שינוי זה בחודש יוני, וסירובה לקבל את השיבוץ החדש הוביל לפיטוריה בספטמבר. לפיכך, קבע בית הדין כי מעשיו של המעסיק לא היו פסולים ותביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים בתחילת שנת הלימודים נדחתה. באשר לתביעת הפיצויים בגין פיטורים במהלך ההיריון, מצא בית הדין כי המעסיק ביטל את פיטוריה של התובעת עם היוודע דבר הריונה והציע לה לחזור לעבודה. עם זאת, התובע סירב לחזור לעבודה בהתאם להשמה החדשה ולכן נחשב כמי שהתפטר. כמו כן, השינוי בשיבוצה התרחש לפני שנכנסה להריון, ולא חלה הרעה בתנאי עבודתה. לפיכך, נדחתה גם התביעה לפיצויים בגין פיטורים במהלך ההיריון ופיצויי פיטורים. מאחר שבית הדין קבע שהתובעת התפטרה, היא לא הייתה זכאית לתשלום במקום הודעה מוקדמת מהמעסיק. לבסוף, התביעה לפיצויי עוגמת נפש נדחתה משום שעוגמת הנפש של התובע לא נגרמה עקב מעשיו חסרי תום הלב של המעסיק. טענות הצדדים נדחו, ופסק הדין ניתן ללא הוצאות, בהתחשב בהריונה של התובעת ובחוסר עבודתה בתקופה זו. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.