ת"פ 38041-08-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על קבילות ראיות שהושגו באמצעות האזנת סתר בהליך פלילי. השופט פותח בפירוט התכלית וההגדרות הקשורות לדיני האזנת סתר, תוך הדגשת חשיבותה של הזכות לפרטיות. במקרה זה, הורה הקליט בסתר אודיו של אירועים שהתרחשו בפעוטון שבו הפעוט שלהם טופל, מה שהעלה חששות לגבי התעללות אפשרית. התביעה טענה כי ההקלטה אינה האזנת סתר בלתי חוקית, שכן האב, וכפועל יוצא מכך הטלפון שלו, יכולים להיחשב כ"איש שיחה". עוד טענו כי חדר הילדים, בהיותה מקום עסק, נעדר ציפיות פרטיות של בית פרטי. מנגד, ההגנה טענה כי מדובר בחדירה לפרטיות ולכן אינה קבילה כראיה. השופט מצדד בהגנה, וקובע כי האב והטלפון שלו אינם יכולים להיחשב "איש שיחה" על פי החוק, ומכשיר ההקלטה פעל מבלי ששיחה ספציפית הייתה ממוקדת, מה שהופך אותה לחדירה פסולה לפרטיות. השופט גם מבדיל את המקרה מפסיקה קודמת של בית המשפט העליון שעסקה בהקלטת התנהגות אלימה של מטפלת, שכן לא היה חשד קודם להתעללות במקרה זה. בנוסף, מפנה השופט להנחיה של פרקליט המדינה, המתווה מדיניות של סגירת תיקים הנוגעים להקלטות של אפוטרופוס, וטוען כי התעקשות התביעה על קבילות הראיה מנוגדת להנחיה זו. השופט מגיע למסקנה כי ההקלטה מהווה האזנת סתר בלתי חוקית ולכן אינה קבילה, מה שמשאיר את ההתנגדויות הטכניות ללא שימוש לעת עתה. החלטה זו מתקבלת מתוך הבנה כי יש לאזן בין פגיעה בזכות לפרטיות לבין הצורך בגילוי האמת, ואופיים המורכב של מקרים כאלה מחייב פרשנות זהירה ומדויקת של החוק.